במרבית פירות היער יש כמות גבוהה של ויטמינים ומינרלים חיוניים, כגון ויטמינים C ו-A, אשלגן, סידן, מנגן, מגנזיום, אבץ ועוד. ניתן לצרוך את פירות היער בצורתם הטרייה, מיובשים, קפואים או בכמוסות וכתוספי תזונה. אנחנו כמובן ממליצים לצרוך את הפרי טרי וכך לקבל את מיטב ערכיו התזונתיים.
פרי האוכמנית הסגלגל הוא הפרי המזוהה ביותר עם המונח "פירות יער", שכן מוצאו ביערות הקרירים של אירופה, אסיה וצפון אמריקה. הפירות הכחולים בריאים מאוד ומומלץ לצרוך אותם טריים מהשיח, לאחר פעולת קטיף עדינה וסלקטיבית (יש לקטוף את הפירות רק לאחר שסיימו את הפיכת הצבע מירוק לכחול). מבחינת ההלכה היהודית, חל על צמח האוכמנית איסור ערלה האוסר על קטיף ואכילת הפירות בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, ועל כן יש לשים לב ליציאת הסורים (הענפים הפורצים בצידי הגזע המרכזי) ולהסירם באופן תדיר.
האוכמנית היא צמח רב שנתי שיחי, נשיר, המתאים לגידול בתנאי צל חלקי וללא קרינת שמש מלאה (לפחות בחודשי הקיץ החמים). הצמח גדל בצורת שיח זקוף מעוצה למחצה שלרוב אינו דורש תמיכה, ויכול להגיע לגובה של 3-1 מטרים בהתאם לזן. מכיוון שהצמח נהנה מגידול בקרקע חומצית יש לגדלו במיכל מנוקז המכיל תערובת שתילה, בנפח 50-30 ליטר, ולא בקרקע המקומית.
צמח רב שנתי חזק ועמיד, מהיר צימוח, המתאים לגידול בכל חלקי הארץ ובשמש מלאה. לאסנה פרחים לבנים גדולים ויפים ופירות שחורים בעלי טעם חזק, הנע בין חמוץ למתוק ומשתנה לפי הזן. אחד ממיני האסנה המוכרים ביותר לציבור הישראלי הוא הפטל הקדוש Rubus sanguineus -צמח בר ארץ ישראלי הגדל על גדות נחלים ומקורות מים, אשר מיוחס במסורת היהודית והנוצרית לסנה הבוער ומכאן שמו -"קדוש". לאחר תרדמת החורף, הקנה מתעורר ומתחיל לפרוח באביב, בחודשים אפריל-מאי, לקראת הנבה קייצית בחודשים מאי-יולי. הקנים שהניבו פרי מתייבשים ונוצרים קנים חדשים. בנוסף לפטל ולאסנה, ישנו צמח הנקרא בויזן ברי, בעל מאפייני צימוח של אסנה, עם טעם עשיר וטעים להפליא המזכיר שילוב בין פטל לאסנה.
לבוען הנאכל (מלשון 'בועה') יש מגוון שמות כמו: שלפח (מלשון 'שלפוחית'), דובדבן האהבה, דובדבן היהודים, גולדן ברי, עגבניה מקסיקנית ועוד. השלפח הוא הפשוט ביותר לגידול מבין כל הצמחים המפורטים כאן ומומלץ לגנן המתחיל או לפעילות עם ילדים, בזכות הצימוח הנמרץ שלו ואחוזי ההצלחה הגבוהים שלו. זהו שיח קטן רב שנתי ממשפחת הסולניים, שמקורו באמריקה הלטינית, ומתנהג בישראל כצמח נשיר באיזורים קרים. השלפח בעל צימוח עשבוני, זקוף, נמרץ ופרוע ויכול להגיע לגובה של מטר ויותר (לעיתים יש לתמוך בענפים עם מקל). הצמח רגיש לקור קיצוני, רוחות קרות וגיר, ועמיד לשרב ולחום. ניתן לגידול בשמש מלאה עד חצי צל, עם השקיה נדיבה, בקרקע או בעציץ גדול (לפחות 20 ליטר).
הצימוח עוצר כמעט לגמרי במהלך החורף הקר ופורץ באביב החם עם צימוח מהיר מאד ולבלוב של עלים ירוקים, גדולים ושעירים. כמה שבועות לאחר מכן מתחילה פריחה צהבהבה בצורת כוכבים הפוכים, אשר נמשכת לאורך הקיץ ועד הסתיו. בקיץ-סתיו הצמח מתכסה בפירות מיוחדים וטעימים, הדומים לעגבניית שרי כתומה, וטעמם אף מזכיר עגבניה מתוקה ומבושמת. כשהפרי עדיין ירוק, יש בו מידת רעילות מסוימת בדומה לבני דודו ממשפחת הסולניים- העגבניה והחציל.
דרישות קור ועונתיות: פירות היער הנמכרים במשתלת סלונר מתאימים לגידול במרבית אזורי הארץ, גם אם הם לא נחשבים לקרים. עם זאת, יש להימנע מגידול פירות יער באזורים חמים מאוד, כמו הבקעה והערבה. השתילים ניתנים לשתילה בכל עונות השנה, כאשר סוף החורף-אביב היא העונה המיטבית. רוב פירות היער רדומים או רדומים חלקית בחורף, מלבלבים ופורחים בסוף החורף- אביב ומניבים בעיקר באביב-קיץ. עונת ההנבה משתנה בהתאם לתנ
התרעות פיקוד העורף