“השיח על דימוי גוף בגיל ההתבגרות מוכר לנו כבר שנים, אבל מה שקורה היום מדאיג הרבה יותר. ילדים צעירים מאוד – לפעמים אפילו בני שלוש וארבע – מתחילים לאמץ תפיסות של ״מראה אידיאלי״ כפי שהוא מוצג ברשת. זה קורה כי הם נחשפים לתכנים ברשתות החברתיות, לעיתים דרך הסמארטפונים של ההורים, אחים גדולים, ולעיתים דרך סרטונים שמיועדים בכלל לילדים. ואנחנו לא מדברים דווקא על הדמויות המצויירות מסרטי וול דיסני”.
“הם רואים דמויות מושלמות, גופים ‘אידיאליים’, תווי פנים אחידים שעוברים פילטרים – הכל נראה נוצץ, מעוצב ובלתי מושג. הבעיה היא שבגיל הזה ילדים עוד לא מבינים את ההבדל בין מציאות לפנטזיה. הם לא מבינים שמדובר בתמונות ערוכות, אז הם מתחילים לחשוב שככה באמת הםאמורים להיראות”.
“אנחנו רואים את זה בדרכים שהילדים בוחרים להצטלם – עם שפתיים משורבבות, תנוחות של כוכבות פופ, לפעמים אפילו ניסיונות להסתיר חלקים בגוף. ובהמשך בנות בגיל 4 שמדברות על בטן שטוחה, רווח בין הרגליים ודיאטות. זו לא מודעות אסתטית – זו הפנמה של מסר. צריך להבין שדימוי הגוף נבנה בגיל צעיר מאוד, כאשר הוא מושפע מכל מה שהילדים רואים סביבם, וכן מההורים עצמם. דימוי גוף שלילי עלול להוביל לתפיסה עצמית שלילית ולחוסר ביטחון. זה מסוכן כי מדובר בילדים שרק מתחילים להבין את העולם סביבם בכלל, ואת גופם, בפרט, ולפני שהם מפתחים קשר בריא איתו – הם כבר עסוקים ב’מה לא בסדר בי’״.
“הדבר הכי חשוב זה מודעות. קודם כל להבין שילדים נחשפים – גם אם זה נראה ‘סתם יוטיוב’. צריך להיות עם היד על הדופק, להבין אילו תכנים נכנסים הביתה. מעבר לזה, דוגמה אישית, מה קורה כשאתם מצלמים תמונה ומעלים לרשת? האם יש לכם ביקורת על הגוף שלכם? חוסר שביעות רצון? ילדים שומעים ומפנימים הכל. המסר שהילד מקבל בבית משמעותי לא פחות: לשבח יכולות ולא רק מראה, לשדר קבלה עצמית, להיזהר מהערות על גוף – גם של עצמכם. ילדים קולטים הכל”.
צריך להבין כי לא מדובר בלבודד את הילדים מהעולם הדיגיטלי, אלא בלתת להם כלים לחיות בו. גם בני ארבע יכולים להבין מסרים של אהבה עצמית, של גוף חזק ובריא, של ייחודיות. כשההורים מאמינים בזה – הילדים מרגישים את זה”.
התרעות פיקוד העורף