מכירים את זה שבא לכם אוכל רחוב אותנטי או איזה סיור קולינרי בקטנה אבל לא בא לכם להיתקע שעות בפקקים או שתצא נשמתכם עד שתמצאו חניה? או! אז את שוק רמלה ככל הנראה רובכם מכירים, וגם את העובדה שמסתתרות בו לא מעט פנינות קולינריות אותנטיות, אבל לא תמיד המקום הזה יקפוץ לכם לראש. למה? כי השוק הזה פחות אינסטגרמי משוק מחנה יהודה או שוק הכרמל, לא תמצאו פה את אנשי הבוהמה של תל אביב מתחרדנים בשמש, אין הרבה מקומות שמציעים שולחנות וכיסאות לשבת ולאכול או להנות מאיזה דרינק - אבל יש לו את הקסם שלו.
ואם חשקה נפשכם בבראנץ' שישי של בורקס - אז הגעתם למקום הנכון. לשוק של רמלה יש היצע דיי מכובד של דוכני בורקס, שלכל אחד מהם יש קהל ששומר לו אמונים ומוכן להישבע שמדובר בבורקס הכי טוב בארץ. אבל הפעם החלטתי ללכת לבורקס רמלה המקורי - רבים מכירים אותו גם כבורקס בבא, שהפך כבר לרשת עם פריסה ארצית וקצת התמסחר לטעמי, אבל כאמור, החלטנו ללכת למקור, למקום שממנו הכל התחיל.
הסופ"ש פינק אותנו במזג אוויר נהדר אז לקחתי את החצי ואת הילדודס איתי ליום שישי קלאסי – כזה שמתחיל ברחוב צר ועמוס ריחות בשוק. הדוכן ממוקם מטרים ספורים מהכניסה לשוק המקורה, וכבר ממרחק ניכר, עוד לפני שרואים את השלט, אפשר לזהות את המקום - אנשים שמתגודדים מול הדוכן, ממתינים לתורם להזמין, הקצב המהיר, והידיים שמושיטות שקיות טייק אווי עמוסות בבצק זהוב וחמים.
למי שמבקש לשבת ולספוג את האווירה של שישי בשוק, מחכה בפנים חלל קטן עם שולחנות צרים מנירוסטה, שמרגיש כמו מסעדת פועלים אמיתית – פשוט, צפוף, אך מלא בנשמה.
ברגע שהתיישבנו, ניגשה אלינו המלצרית וחייכה: "שלום, אני אהיה הדיילת שלכם – תתכוננו לעוף", משפט קטן, חינני ומלא הבטחה, כזה שפותח לך את התיאבון וגורם לך לחייך. והאוכל, כמובן, לא איחר להגיע. הזמנו בורקס תפו"א ובורקס גבינה ותרד, עם ביצה כמובן, שמגיעים עם חמוצים וזיתים ורוטב סלסלה - פשוט וקלאסי. לצד האוכל הלכנו על האותנטיות המתבקשת והזמנו בקבוק לימונדה שמכינים במקום.
שלוק מהלימונדה זרק אותי אחורה בזמן לילדות, מדובר בלימונדה בטעם ארטיק לימון, אין כאן רעננות של סחיטה טרייה, אבל יש מתיקות ילדותית שלא מתביישת להיות בדיוק מה שהיא, כן כן, תרכיז על מלא, מתוק וקר. כחובבת נוסטלגיה, זה בא לי בטוב עם החוויה והאווירה הכללית, אם כי לא הייתי מסוגלת להתמודד עם כוס שלמה.
עוברים לסיבה שלשמה התכנסנו - הבורקס היה רותח, ניכר שהביאו לנו אותו ישר מהתנור, התחלופה הגבוהה מעידה על כך שהכל טרי וששום בורקס לא "יושב" בחוץ מספיק זמן כדי להתקרר. הבצק פריך וקראנצ'י בדיוק במידה הנכונה ומפוצץ במילוי בדיוק כמו שאני אוהבת, כי אם יש משהו שאני שונאת בבורקס - זה שמתקמצנים על המילוי.
לבורקס תפו"א היה מילוי שהזכיר פירה נימוח וקרמי שנמס בפה, והבורקס גבינה ותרד היה עם מילוי שמציג איזון נהדר בין התרד לגבינה. הדבר היחיד שהפריע היה כמות השמן בבורקס, שאילצה אותנו לנגב את הידיים כל כך הרבה פעמים בין ביס לביס כך שבסופו של דבר סיימנו להם את כל המפיות במתקן. היה נחמד אם היו משתמשים בחצי מכמות השמן, חשבתי לעצמי, או שאני בדיאטה יותר מידי זמן וכבר שכחתי כמה שמן יש בבורקס... נו שוין, באנו להנות. לא באמת, אני אייסר את עצמי כל השבוע על הבורקס הזה.
מה שכן הקפיץ לי לגמרי את הביס הוא החריף שלהם, שמגיע בבקבוק לחיץ, עם מרקם דליל וטעם לא מוגדר - אבל השילוב בין הבורקס, הביצה והחריף הזה, שהוא פיקנטי ומעקצץ בלשון בדיוק במידה הנכונה, גרם לי לפלוט "וואו" ולקחת עוד כמה ביסים, בדיוק כשחשבתי שאני כבר מלאה.
בשורה התחתונה, כנראה שלא הבאתי בשורה חדשה לחובבי הבורקס המושבעים, הבורקס בסך הכל טעים ומקבל ציון כללי גבוה, מלבד כמות השמן שקצת ביאסה, אבל החריף בהחלט מפצה ומעניק בסופו של דבר את החוויה של הביס המושלם. וכמובן, מי שחפצה נפשו באוכל רחוב עם אווירה אותנטית - שווה להתניע את הרכב ולהגיע עד לרמלה.
שוק רמלה בצהרי שישי הוא תפאורה אידיאלית למנה הזו – עם הריחות של התבלינים באוויר, הקריאות של בעלי הבאסטות מכל עבר, ואנשים שחוזרים שוב ושוב לחוויה שצריך להרגיש עם כל החושים. ואם אתם כבר שם, תעשו קצת קניות לשבת, אנחנו כנראה נחזור.
התרעות פיקוד העורף