אז חלקנו עוד לא ממש התאפסו על החזרה המלאה לשגרה של אחרי החגים ועדיין מנסים להרכיב את הפאזל הזה שנקרא החיים. הקורונה אמנם עדיין כאן אבל אפשר כבר לתכנן להתחיל לשבץ פעילויות קבועות בלו"ז, לחזור לפעילות ספורטיבית, לזמן איכות עם בן/בת הזוג ובכלל להתנהל בדרך מסודרת בחיי היומיום.
כל הורה יודע ומכיר את השלב בו נגמרת עונת החגים ומתחילה יחד עם השגרה הברוכה "עונת החוגים". הלו"ז מתחיל להתמלא בחלוקת הסעות, טיפול בבירוקרטיות הרשמות ופריסת תשלומים לעשרת החודשים הקרובים.
כמה עומס. אני יכולה להעיד על עצמי כאמא לארבעה ילדים מתחת לגיל 10 שאני מנהלת ממש חמ"ל פרטי בכל הנוגע לחוגים של הילדים שלי. כל אחד בזמן אחר ובמקום אחר וזה מצריך היערכות גדולה, זמן ותכנון.
אז אפרופו סדר, לכל מי שרק עכשיו מגששים יחד עם הילד/ה לגבי חוגים לשנת הלימודים הקרובה (בתקווה שהיא תהיה רציפה וחלקה לעומת קודמתה).
הנה לפניכם "עשה ואל תעשה" בכל הנוגע לחוגים ולפעילויות בשעות הפנאי:
"אל תעשה":
אם הילדה שלכם אוהבת לרקוד, יש המון דרכים לתת לה לבטא את האהבה הזו גם מבלי להכניס אותה לתבנית של חוג. אפשר לתת לה בבית ריקוד בסגנון חופשי עם מוזיקה ברקע, אפשר לקחת אותה למופעי ריקוד, אפשר לרשום למסגרת קלילה יותר שתאפשר לה להרגיש בנוח ולא בהכרח להיצמד לתבנית המוכרת.
נכון שכל מה שנעשה נשתפר בו בסופו של דבר עם הרבה אימון והתנסות אבל שווה לבדוק איפה המשאבים מושקעים ואולי יש חוגים אחרים (נגינה למשל) שהילד יכול להרגיש מסופק יותר ולחוות יותר חוויות הצלחה בו. כלומר במקום להשקיע במה שחלש אצלנו, תמיד נעדיף להשקיע את המקסימום במה שאנחנו דווקא טובים ואוהבים יותר ובכך נגיע למיצוי של הפוטנציאל בקלות יותר.
שימו לב שההישגים הם התוצר הסופי ואנחנו תמיד נשאף לעודד על ההתמדה ועל הדרך ולא אל האם ניצחת/ הבקעת גול אלא האם נתת את 100 אחוז האם התאמצת, התמדת, לא ויתרת לעצמך, השקעת, נהנית... כי זה חשוב יותר וייתן לילד/ה תחושת הערכה עצמית ומוטיבציה להמשיך לנסות ולא להימנע ולהתאכזב . זכרו שהדרך חשובה מהתוצאה.
הבדיקה והבחירה בכך היא קודם כל של הילדה ואח"כ שלנו ההורים. במידה וזה לא מתאים לאחד מהצדדים יש לבדוק מחדש את הנושא. כמו שאמרתי, כדאי להתמקד ולא להתפזר על המון תחומים גם אם הילד מביע עניין. כאן חשוב לזכור מה הערכים שנרצה ללמד את הילד שלנו? התמדה? אחריות אישית? הנאה? השקעה? הרחבת אופקים? חתירה למצוינות? שאפתנות? הדדיות ושת"פ? כל חוג תורם וכדאי שנדע אנחנו ההורים מה הערך שאותו חוג מקנה לילד והאם זה תואם את עולם הערכים שלנו כמשפחה.
"עשה"
הזמן המשותף 1:1 תורם לאיכות וחיזוק הקשר, תחושת השייכות, תשומת הלב והקרבה בין הורה וילד ואפשר להרחיב בו לאיזו פעילות שרק רוצים גם בלי לבזבז כסף או בכלל לצאת מהבית. לכו עם הילד, עם הדמיון ותראו כמה חוזקות ותכונות שלא הכרתם תגלו עליו בזמן הזה.
לסיכום, תנו לילדים שלכם להיות עדיין רק ילדים, הם לא צריכים עומס של פעילויות כי גם ככה הם מוצפים בזה במהלך כל היום. קחו בחשבון את הגיל שלהם, את השלב ההתפתחותי, הצורך החברתי ובעיקר את העובדה שמותר להם גם לא לרצות מבלי להצטדק. ככה סתם. בדיוק בדיוק כמונו.
לכל דבר יש את הזמן שלו. כשהוא ירגיש בטוח מולכם הוא ירגיש גם בטוח לנסות שוב מחדש בהזדמנות אחרת מבלי הפחד לאכזב אתכם.
בהצלחה!