נראה שאין קווי דמיון בין שתי הסדרות. אבל במבט לאחור, אין ספק ש"בנות הזהב" הייתה נועזת יותר בזמנה. הדמויות ב"בנות הזהב" הציגו גישות מתקדמות ותפיסות מתירניות שלא היו מקובלות באותה תקופה בסדרות טלוויזיה ובטח לא בכאלה שמיועדות לכל המשפחה. הן שוחחו (במטבח המשותף עם קפה ועוגת גבינה) על גברים, מיניות, גזענות, התאבדויות, להט"ב ותופעות גיל המעבר בפתיחות ובהומור, אף שנראו סבתות חביבות.
הדמויות ב"סקס והעיר הגדולה" גם הן חברות טובות המשתפות זו את זו בהתלבטויות ובחוויות, חלקן באותם תחומים של "בנות הזהב". עם זאת, הן מציגות חזות עדכנית, הן יפות ומרשימות. אי אפשר להתעלם מהפער הקיצוני במראה של הנשים בכל אחת מהסדרות, שבין שתיהן מבדילות כ־40 שנה. גם אם נתעלם מהתסרוקות המבגרות ומהלבוש המיושן, נראה כי המראה של השחקניות היום יותר צעיר, מתוח, רענן וגם רזה.
פער הדורות בין בנות ואמהות מצטמצם בהיבט הזה, הצילומים ברשתות של חברות כמו גם של סלבס עוברים ליטוש באמצעות פוטושופ, פילטרים וטכנולוגיות נוספות, כך שהמראה המוצג מעוות ואינו תואם את המציאות. לא פלא שדימוי הגוף אצל הבנות הצעירות - וגם אצל מבוגרות - חבוט ופגוע, ולא מפתיע ששכיחות הפרעות האכילה במגמת עלייה מתמדת בשנים האחרונות. בנות צעירות ונשים נכנסות למשטרים אובססיביים של פעילות גופנית, מאמצות דיאטות לירידה במשקל ללא פיקוח, במטרה להתקרב, אפילו במעט, לממדים של אושיית אינסטגרם, טיקטוק או פייסבוק.
כדאי להזכיר את העובדה שגם בקרב נערים וגברים תופעה זו אינה נדירה. אומנם פחות נפוצה בהשוואה למצב בקרב נערות ונשים, אך גם הם הופכים קורבנות של אידיאל היופי. נחזור לנשים. האם ייתכן שנשים בשנות ה־50 לחייהן חוות תהליך דומה לזה שחוות נערות? שינויים קטנים שמתחילים בשלהי שנות ה־30 וגדלים בשנות ה־50. קצב חילוף החומרים משתנה, ולכן עולה הקושי לשמור על משקל תקין, גם אם הצריכה הקלורית ללא שינוי. מסת רקמת השריר יורדת, ומסת רקמת השומן עולה. העור פחות גמיש ומתוח, והשיער דליל יותר. אלה שינויים טבעיים של הגוף במהלך החיים. שינויים הבאים לידי ביטוי אצל כל אחת ברמה זו או אחרת.
רזון, חזה מורם ומלא, בטן שטוחה כמו גם פנים נטולות קמטים, שיער מבריק (עדיף חלק) ושיניים ישרות ולבנות נתפסים כסמל להצלחה, לרעננות, לנעורים ואף מקושרים לעתים למצב סוציו־אקונומי גבוה. אם בעבר המרדף אחר רזון לצד השינויים הקוסמטיים היו נחלת העשירון העליון והמבוגר, הרי שהיום הם נחלתן של נשים צעירות ולא ייחודיים למצב סוציו־אקונומי. מעמד הביניים אף הוא נדרש להוצאות טיפוח אלה, גם אם הן גבוהות.
נשים רבות בחייהן הבוגרים במרוץ להשגת מטרה שהיא נגד חוקי הטבע. הרצון להיות צעירה, לצד הצורך להתאים עצמנו לאידיאל יופי שהוא כמעט בלתי אפשרי להשגה. מרוץ מתיש ומתסכל, במיוחד שזהו "שידור חוזר". הראשון היה בגיל ההתבגרות - שלושה עשורים קודם לכן. האם יהיה לזה סוף? והאם זה בכלל אפשרי? לעומת הנערות, לנשים יש העצמאות לבצע שינויים ולעצור את הסחרור. ויעידו על כך הנשים שהפסיקו לצבוע את שערן ובחרו בצבע הטבעי, אפור או לבן.
לכל אחת תרבות שונה, מטען גנטי שונה, סדרי עדיפויות שונים. יחד עם זאת, כדאי לבדוק אם השינויים וההשקעה בחיצוניות תורמים או משעבדים ופוגעים במצב הרוח ובביטחון העצמי. כתזונאיות אנחנו פוגשות לא מעט את השעבוד המזיק והמסחרר בעיקר של נשים אחר שיפור המראה. האם הלכנו רחוק מדי בניסיון לעצור את הזמן?
התרעות פיקוד העורף