אתר סקי במרוקו? באפריקה?! מתברר שיש כזה, בעיירה איפראן שבה התאהבו הצרפתים ששלטו כאן, בין השאר בגלל גובהה (1,660 מטר מעל פני הים). העיירה נמצאת ברכס הרי האטלס, שמצידם מגביהים עד יותר מ־4,000 מטר.
איפראן היא עיירה שתספק לכם חוויית גלישה מיוחדת - משהו בין האלפים הצרפתיים לחרמון. עד לשם הרחקנו כדי לחוות בפלא אחר לגמרי, לנד קרוזר חדש, לראשונה אחרי עשור וחצי. כן, אחרי זמן נצח בתעשיית הרכב הוציאו טויוטה גרסה חדשה לאגדה שהייתה באמת.
זה עיצוב שבטויוטה מכנים אותו “מקצועי, נצחי, אמין". מה שתגידו, אבל השורה התחתונה היא שהוא משדרג משמעותית את המכונה הזאת. שורת פנסי הלד האופקיים שמקדימה, הרבה שרירים ופח תפוחים, קווי חלון נמוכים יותר בשלושה סנטימטרים, מה שמאפשר על הדרך גם מבט רב יותר החוצה אל הנוף האטלסי המרהיב, שלצערנו במציאות יהיה יותר הנוף המפויח של גוש דן.
כניסה פנימה מגלה סוג של נס. כאן אין הגזמה בדיגיטציה המעצבנת שהגיעה אלינו בהשראת טסלה וסיניות אלמוניות, רעה חולה שמתגאה במילים המפתות של "הכל במסך", שהמשמעות שלהן היא משהו כמו שבע לחיצות כדי להפעיל מגבים. כאן זה קצת כמו פעם. אומנם יש מסך נאה של 12.3 אינץ', אבל כשאתה רוצה להפעיל מזגן למשל, יש הדבר הבסיסי והיעיל הזה, סטארט־אפ של ממש, שנקרא "כפתור". תודה על זה, טויוטה.
גם בעיקולים, עד כמה שחווינו כאלה, יש הגה כוח שלראשונה חשמלי, והוא מדויק יותר ונעים לנווט איתו את הבהמה המגודלת. עם זאת, הכיף הגדול מגיע בשטח.
שלל שבילים ארגנו לנו היפנים והמרוקאים, ואף שהיו בהם לא מעט אבנים וסלעים בגדלים שונים, אתה מוצא את עצמך טס בין הבורות והשלוליות, כאילו אתה נאסר אל־עטייה על איזה היילקס משודרג בראלי דקאר. אפשר לברור בין חמישה מצבי שטח של עפר, חול, בוץ, שלג וסלעים, וניתן כמובן גם לתת לו להחליט לבד במצב האוטומטי.
אז המתלים פשוט מגהצים את מכשולי הדרך על השקערוריות והגבנונים שבהם, תיבת ההילוכים החדשה על שמונת הילוכיה נותנת קיקדאון כשצריך (חבל שאין גם מתגי הילוכים על ההגה) - ואיכות ההרכבה הטויוטאית המפורסמת, יחד עם שלדה חדשה ומחוזקת, מסירות כל טענה או רחש מטריד.
רק הצצה בלוח השעונים מגלה שאתה דוהר ביותר מ־130 קמ"ש בדרך לא דרך, מותיר אחריך ענן אבק פוטוגני, ואתה שטוף אדנלין בריכוז גבוה. חבל, כי כדאי לעצור לרגע להסתכל על הזמן שקפא כאן מלכת עם חקלאים שחורשים עדיין עם חמורים, עם דגמי מכוניות מהילדות שנוסעים בין הכפרים, רנו 4 ודאצ'יה “גם אתה יכול 88", כמו שאמרה הפרסומת לפני כמעט 40 שנה, ובעיקר עם הנופים המרהיבים של הדרך שנכנסת ליערות עם עצי אורן וברוש עבותי גזע.
אתה חוצה נחלים שוצפים, וכשמגיע הזמן לטפס לגובה אתה מקבל גבעות ירוקות, כאילו אתה ליד איזה לוך בסקוטלנד - ולא כפסע מהעיר פס במרוקו שבאפריקה.
התכנון המוקדם בולט בעיקר בסוג של “לונה פארק" טכני, שאורגן כדי להמחיש את יכולות השטח. לחיצות על כל כפתורי נעילות הדיפרנציאל האחורי והמרכזי, ניתוק המוט המייצב הקדמי - והקרוזר מותח את איבריו ומניף גלגלים בהצלבות עם מרווח מתלים ששופר ב־2 ס"מ. יש גם מצלמה שמנטרת את פני השטח ומראה לך איפה הצמיגים נמצאים שם למטה.
הקרוזר מדגים מרווח גחון של יותר מ־20 ס"מ עם זווית גישה משופרת של 31 מעלות וזווית נטישה קצת פחות טובה של 17 מעלות, כשהוא מטפס עליות ויורד ירידות תלולות ללא התערבות רגל אדם.
זה מרהיב במיוחד בירידה מטרידה של יותר מ־30 מעלות (כשהמקסימום, אגב, הוא 44 מעלות). כאן יש מדרון חד עם אחיזה בעייתית, אבל מוד הזחילה היפני כאילו אומר, "תן לי לטפל בזה, אתה תחזיק רק את ההגה". כל האלקטרוניקה מדגדגת לי כאן וכאן ומריצה את ההוראות לבלימת מנוע, משגרת פקודות לבלימה עדינה בגלגל, משחקת בין מתן הכוח לבלימתו ומרפרפת בין נעילות הדיפרנציאל. במצב כזה אתה חייב לנתק את החשש מהאבנים שמתחילות להידרדר מטה, לנתק את הרצון והצורך בשליטה, להתעלם מהניסיון שיש לך מהירידה האחרונה במעלה עשוש או איך שלא יקראו לזה, ומנסה להוריד קצת את הדופק, בידיעה שחייבים לתת למכונה לנהל את האירוע. כשהעסק מסתיים בקצה המתלול, היא כאילו שואלת - ביפנית מדוברת כמובן - “זה הכל?".
“אבל קראתם לנו כדי שנספר מה שנראה", אמרנו. על פניהם של הטויוטאים היה מבט טהור של תקלת מחשב 404. צריך לחתום, זה ההסדר, זה הנוהל.
ככה אולי גם קצת כמו עם הלנד קרוזר. האייקון שנוסד ב־1951 כסיוע למשטרה היפנית חצה מאז מדבריות וראליז והוכיח עמידות יוצאת דופן. כלי הרכב שאחיו, ההיילקס, עבר סצינת התעללות בלתי נשכחת בסדרה המיתולוגית טופ־גיר, שגם אחרי השלכה מבניין גבה קומות והטבעה בים - התעקש להמשיך לנסוע. מדובר בכלי רכב שגם אחרי יותר מעשר שנים, למעלה מ־90% מהמכוניות שיוצרו עדיין נוסעות.
השמרנות הזאת גורמת לכך שאותו מנוע טורבו דיזל ותיק הוא עדיין יחידת ההנעה, כשהמתחרים מתגאים ב־400 ואפילו 1,000 כוחות סוס (חשמליים). הוא יודע שעם 205 כ"ס ומומנט של 51 קג"מ אפשר לעשות כמעט הכל, ואף שכושר הגרירה הרשמי הוא 3,500 ק"ג, אפשר בכל זאת לחבר חבל ולמשוך משאית שלמה (!) שעליה עוד משאית ריו (!!) ולהמשיך כאילו כלום.
זה אותו טנדר שנצרב לנו בזיכרונות כזה שמחבלים נכנסו עליו באותה שבת ארורה, או בלנד קרוזרים 70 הלבנים של הצלב האדום, שהחזירו חלק מהחטופים שלנו.
בדגם החדש שלו הוא נותן אופציה נוחה יחסית של שבעה מושבים, פונה עם העיצוב לקהלים חדשים, ובעיקר, לא פוגע במסורת השטח שלו, כזו שיכולה להמשיך למכור לך את החלום שבו גם כשאתה תקוע באמצע פקק מייגע, תוכל לפנטז שמתישהו, ממש אחרי שיפרוץ שלום עולמי, תיקח חופש ממש גדול, תעמיס מכלי דלק רזרביים, תתקין שנורקל להכנסת אוויר למנוע במעברי מים - כל זה כדי לדהור לעבר האופק, לחצות גבולות על דיונות ואדי רם וחולות ראס א־שטן, ומשם אל אפריקה, אל ההרפתקה הגדולה שאתה חולם עליה כל החיים, באוטו שכולו אגדה שהייתה באמת.
התרעות פיקוד העורף