הדור השלישי ממשיך את המסע במעלה השוק. גרסת הדיזל, שהייתה אהובה על ידי רבים אבל סומנה בידי תקנות זיהום האוויר, הלכה, באה גרסה היברידית עדכנית ברוח הזמן וגם אוטומטית. בינתיים יש רק הנעה קדמית, בשנה הבאה תצטרף עם הנעה כפולה, באמצעות הוספת מנוע חשמלי לציר האחורי, פתרון לא יקר ושימושי מאוד, גם אם לא יהפוך את הדאסטר לעז הרים.
עיצוב: הממדים של הדור החדש כמעט זהים, עם אורך של 4.34 מטר (ללא שינוי), 1.80 מטר רוחב (1+ ס"מ), גובה של 1.66 מטר (-3 ס"מ) ובסיס גלגלים של 2.66 מטר (-1 ס"מ). אבל העיצוב העגלגל הפך מרובע ו"קשוח יותר", כשלמרות מדיניות החיסכון אפילו גרסת הבסיס מגיעה עם חישוקי 17 אינץ' קלים. עם שימוש נכון בפלסטיקים שחורים כאיפור “שטח" ופסי גגון בולטים, הדאסטר נראה אפילו יותר SUV מקודמו, ובעיקר, לא נראה כמו אף קרוסאובר אחר.
תא נוסעים: דאצ'יה ממשיכה במדיניות של לא לאתגר את מרצדס ברמת איכות החומרים בתא הנוסעים, למעשה היא יותר ברמה של ג'יפ רנגלר, וזו לא מחמאה. אבל מה שכן ישנו מעוצב היטב ונראה מודרני. נעלמו מתגי החלונות הזולים יותר לייצור בקונסולה, והם עברו לדלתות, ובכל הגרסאות יש מסך מולטימדיה 10 אינץ', עם אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי אלחוטיים, ולוח מחוונים דיגטלי למחצה, 7 אינץ'.
אז יש כמה פלסטיקים מחוספסים, ונראה כאילו שחסכו על גרפיקאי בעיצוב מסכי לוח המחוונים, אבל תענוג להתיישב במכונית לא מתחכמת. יש מתגים פיזיים למיזוג ולעוצמת הקול (אף שהאחרונים מתחבאים מתחת להגה), לכיוון המראות ולשליטה בתצוגות ובסטריאו מההגה. כל מה שברכב סיני היה מוחבא במסכי המולטימדיה, ומחייב הסטת עיניים מהכביש כל הזמן.
הישיבה גבוהה והמושבים נוחים, ובדגם המאובזר שבו נהגנו יש אפילו ריפוד עור מלאכותי שאפשר להסיר לכביסה בבית. דווקא הראות קדימה קצת מוגבלת, כי השמשה הקדמית לא ממש גבוהה, ויש בליטות בכנפיים ובמרכז מכסה המנוע. זה לא רכב מהסוג שבו לא תחושו בחניה בדיוק איפה הוא נגמר.
מאחור המרווח טוב לשני מבוגרים, נוסע שלישי ייאלץ להצטופף. המושב טוב, מרווחי הראש והברכיים נאים, ויש שתי יציאות USB־c, אבל אין יציאת מזגן למושב האחורי, חיסרון לא פשוט בימי משבר אקלים. החלונות האחוריים הקטנים קצת מחשיכים את תא הנוסעים ויקשו על ילדים שירימו את הראש מהמסכים וירצו להציץ החוצה. ילדים קטנים יתקשו גם בפתיחת הדלתות בשל מיקום ידיות הדלתות גבוה בקורה. יפה יותר, אבל נגיש פחות.
תא המטען מתכווץ בגרסה ההיברידית ל־349 ליטר צנועים, אבל עדיין רחב ושימושי, ואפשר להרוויח עוד מקום מהסרת כיסוי תא המטען. מתחת לרצפה יש גלגל רזרבי, עניין מבורך ונדיר בהיברידיות. יש גם כמה מוזרויות דאצ'יאיות: הג'ק ממוקם חשוף בתא אחסון בצד, וכמה מפנסי תא המטען נראים כאילו הגיעו מחנות אביזרים.
בטיחות: דאסטר מקטין את הפער מקרוסאוברים מודרניים, ומקבל לראשונה בלימת חירום אוטונומית, כולל זיהוי הולכי רגל ורוכבי אופניים. יש גם תיקון סטייה מנתיב אקטיבי, ואור גבוה אוטומטי. מנגד התרעת רכב בשטח מת לא מוצעת בגרסת הבסיס, בקרת השיוט עדיין רגילה ולא אדפטיבית, אין בלימת חירום בנסיעה לאחור, ואין התרעה על שכחת ילדים. הדאסטר קיבל ציון נמוך - 3 מ־5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי, אם כי נבחן לפני שדרוג שהוסיף לו יכולת זיהוי הולכי רגל ורוכבים.
אבזור: אקספרסיון הבסיסית (156 אלף שקל) מגיעה עם חישוקי 17 אינץ' קלים, מזגן מכני ומצלמת רוורס עם חיישני חניה. ג'רני (מ־170 אלף שקל) מגדילה את החישוקים ל־18 אינץ', מוסיפה מושבים משודרגים, מפתח חכם לכניסה ויציאה, בקרת אקלים, משטח טעינה לסלולרי ומראות מתקפלות חשמלית. לאקסטרים (172 אלף שקל) עיצוב קשוח יותר, והיא מצוידת במסילות גגון, ריפוד משולב עור מלאכותי, פנסי ערפל ותאי אחסון נוספים, וחוזרת לחישוקי 17 אינץ'.
ביצועים: ההיברידית מגיעה עם יחידת הכוח המוכרת כבר מניסאן ג'וק, רנו קפצ'ור ודאצ'יה ג'וגר, שילוב של מנוע בנזין 1,600 סמ"ק ושני מנועים חשמליים, ותיבה אוטומטית שכוללת 4 הילוכים למנוע הבנזין ו־2 לחשמליים. עם 140 כ"ס על כמעט 1.5 טונות הביצועים טובים, והמערכת יודעת לנסוע בעיקר בהנעה חשמלית. יש קצת רעש תחת מאמץ, שמצטרף לרעש מקורות הגג כבר בסביבות 110 קמ"ש, אולי זו עוד דרך לעודד את הנהג לחסוך דלק והוצאות על דוחות מהירות, כמו הציון על נהיגה ירוקה שהוא מקבל בסוף כל נסיעה.
צריכת דלק: למרות סוללה היברידית קטנה יחסית לרכבים כאלה, בקיבולת 1.2 קוט"ש, אנחנו השגנו בימי המבחן 18 ק"מ לליטר, 10% פחות מנתוני היצרן, פער קטן יחסית, אף שרוב הנהיגה הייתה בינעירונית, שהיברידיות פחות מתבלטות בה.
נוחות והתנהגות: בניגוד לגרסת ה־4X4, להיברידית אין מתלים נפרדים אלא קורת מתח, תצורה זולה ופשוטה יותר. ועדיין, הדאסטר נוח מהממוצע, מתמודד פחות טוב רק עם פסי האטה מהזן האכזרי יותר מפלסטיק, הצרים יותר. וזה לא בא יותר מדי על חשבון אחיזת הכביש, כאשר גם נטיית הגוף בסיבובים סבירה, אם לא מדובר כאן בקרוסאובר ספורטיבי.
השורה התחתונה: הדאסטר ההיברידי הבסיסי זול מהדגמים הבסיסיים של טויוטה יאריס קרוס (161 אלף שקל) הקטן ממנו, מ־ZS MG (מ־158 אלף שקל), מניסאן ג'וק (מ־162 אלף שקל) ומיונדאי קונה (176.4 אלף שקל). הדור הקודם היה זול ב־20% מהמתחרים, ההיברידי כבר זול רק באחוזים בודדים. בניגוד לעבר הוא כבר לא נמצא מאחור טכנולוגית, בטח שבגרסה ההיברידית, אם כי עדיין חסר חלק ממערכות הבטיחות האקטיביות שכבר יש לכל המתחרים.
אבל הוא עדיין פחות יקר, עדיין לא דומה לאף קרוסאובר אחר ומוסיף לחבילה הרבה אופי. הוא נוח, חסכוני ושימושי. מתבלט במראה ומקפיד כל הזמן על תחושת ענייניות. הדאסטר לא בא לעשות רושם על אף אחד חוץ מחשבון הבנק שלכם. כרגע האיום הכי גדול עליו מגיע דווקא מהבית, בדמות אחיו הגדול, המרווח, החזק והחסכוני יותר ביגסטר, שיגיע אלינו גם הוא, בחודשים הקרובים.
התרעות פיקוד העורף