אם יש דבר אחד שסיאט ועכשיו קופרה מנסים ללמד את העולם, זו היכרות עם הגיאוגרפיה של ספרד. מתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת כל דגמי סיאט נקראים על שם מקומות בספרד, וקופרה ממשיכה במסורת מרגע יציאתה לדרך עצמאית ב־2018. חלק מהמקומות מוכרים לרבים, אחרים יאתגרו את טובי חובבי הטריוויה.
האמת היא שגם בישראל כבר שנתיים אנחנו לומדים גיאוגרפיה בשיטה ייחודית של רשימה מתחלפת ומתעדכנת של שמות מקומות בצד ימין של מסך הטלוויזיה (לא כולל שני עשורים של טפטופים). הרשימה הישראלית מקיפה ומתעדכנת מהר יותר, אבל אני מעדיף את השיטה הספרדית הרגועה. לא משנה, נחזור לענייננו.
טווסקאן. מה זה? זה נשמע כמו מחלה שיכולים לחטוף בקייטנת קיץ כושלת. לא, זה מקום, ומלפני שנתיים גם שם של מכונית. מדובר בכפר קטנטן בן 115 תושבים בצפון ספרד, על רכס הרי הפירנאים. הכפר הוא אחת מנקודות המוצא החביבות לטרק של la Porta del Cel (שער השמיים). מסלול טיול בנוף משגע של פסגות מושלגות ואגמים צלולים, מנותקים מהעולם החיצון, שבהם אפשר להסדיר נשימה. השיא נמצא בגובה 3,143 מטר, בנקודה בשם Pica d’Estas, שהיא מהגבוהות בפירנאים, ומכאן הכינוי "שער השמיים".
אני לעומת זאת ספון בתוך טווסקאן המתגלגל בנקודה הכי נמוכה בעולם, תופר את כבישי ים המלח והבקעה בדרך לרמת הגולן. מגלה שיש כאן רכב שבא לעבוד, אבל יש כאן "אבל". אני מקדים את המאוחר, אז נתחיל בבסיס.
במקרה של טווסקאן העיצוב מוצלח - אף כרישי מחודד, פנסים צרים ופרצוף שנראה רע במובן הכי טוב של המילה. גם שאר המראה מקסים, עם פרופיל מיוחד וסיומת מוגבהת ובעיקר לוגו ענק שגם מואר, כי אם כבר עושים רכב שצועק "אני מיוחד", אז שכולם יוכלו לראות אותו גם בלילה.
המראה המצוין והיישום המוצלח חלקית מאפיינים מאוד את תא הנוסעים. יש כאן חלקים מרהיבים כמו דיפוני הדלתות, במיוחד בלילה כשתאורה בוקעת מאחור, כמו מסך המולטימדיה הגדול (15 אינץ') עם האייקונים הגדולים והברורים, ואפילו קיצורי הדרך המעולים שעל גלגל ההגה.
אבל התפעול רחוק מלהיות מושלם. אני לא אוהב את כפתורי החלונות המתחלפים שפעם פותחים את החלונות הקדמיים ופעם את האחוריים ואת החפירה המיותרת במולטימדיה כדי לנוע בין רדיו, מיזוג ומחשב הדרך, שבכלל קבור במקום לא קשור. חבל גם שמיזוג האוויר התקשה להתמודד עם הטמפרטורה של חודש יוני גם אחרי שכל החלונות נפתחו והרכב התאוורר והמזגן כוון למקסימום בכפתור ייעודי.
תנוחת הישיבה מלפנים מעולה עם מושבים נוחים נעימים ובעיקר חובקים במידה הנכונה. מושלם. התצפית לפנים טובה, לאחור מאוד מוגבלת בגלל החלון הקטן. מעניין שגודל החלון מצומצם, אף שיש הרבה מקום לראש כשיושבים מאחור. ויחד עם בסיס גלגלים גדול (2.77 מטר), רצפה שטוחה, בקרת אקלים נפרדת ותאורת אווירה, מאוד נעים להתרווח גם מאחור.
וזה לא שכל זה מגיע על חשבון תא המטען, כי עם 540 ליטר יש כאן המון מקום לכל ציוד הטרק לחקירת רכס הפירנאים וגם לצידנית ומנגל למטיבי הלסת ביער בן שמן. התא כולל רצפה כפולה, ווים, עיגונים ושקע 12V, אבל אין גלגל חלופי וגם אין תא מטען קדמי.
טווסקאן מוצע בישראל עם סוללה אחת והגדולה ביותר בהיצע, 77 קוט"ש שמספיקים לטווח נסיעה מרבי של 558 ק״מ ברמת האבזור הזאת (569 ק"מ בדגם הבסיס, שמצויד בצמיגי 19 אינץ' ולא 20 אינץ'). בפועל הצריכה בימי המבחן הייתה גבוהה יותר ועמדה סביב 4.9 ק"מ/קוט"ש, שמשמעותם טווח של 380 ק"מ. ביום מבחן אחר ורגוע יותר מדדנו צריכה ריאלית יותר של 5.5 ק"מ/קוט"ש, שמשמעותם טווח של 425 ק"מ. הספק הטעינה המהירה 135 קילוואט, לא מרשים במיוחד כשמילוי מ־10% ל־80% אמור להיות מבוצע בתוך 28 דקות. אנחנו מדדנו 33.
גם בסעיף ההתנהגות קיים פספוס, לא בגלל השלדה, היא ממש אחלה, וגם הצמיגים דביקים ומעולים וההגה גם אם לא מתעלה הוא סוג של בסדר. העניין נטוע בבלמים. בעיר ובהתנהלות יומיומית הבלמים מתפקדים מצוין, והמעבר בין בלימה רגנטיבית לזו שעל הדיסק בגלגל ממש חלק ובלתי מורגש. אבל בכביש המפותל, המקום שעבורו קנינו דגם של קופרה ולא של סיאט, מערך הבלמים פחות זוהר.
נדרשת לחיצה עמוקה יותר כדי להשיג את הנשיכה הרצויה כדי לבלום את ה־2.2 טונות, וגם מורגש המעבר בין הבלימה הרגנרטיבית לזו ההידראולית. כל זה גורע מהביטחון בזרימה המהירה בין פיתולים, ומהמקום שבו קופרה הייתה אמורה להטביע חותם של ספורטיביות, קיבלתי מרפק מהאישה שיושבת לצידי.
ונקודה אחרונה בנוגע להיגוי. קופרה ניצלה היטב את היעדר המכלולים הקדמיים ליצירת זווית חדה בהפניית הגלגלים לקבלת רדיוס סיבוב קטן ומעולה של 10.3 מטר. זה מעולה לעיר ויאפשר לכם לתמרן רכב ענק שכזה באורך של 4.6 מ' וברוחב של 1.86 מ' כמעט כמו קורקינט חשמלי.
הוא מיוצר במפעלי פולקסווגן בסין ועל פניו ניתן היה לצפות למחיר נמוך יותר מ־258 אלף שקלים עבור רמת הגימור הזו. ברור שיש כאן עניין של מיצוב, אבל ביציאה מאולם התצוגה טווסקאן פוגש מתחרים חזקים כמו טסלה מודל Y, אקספנג G6 ואחרים. נראה שטווסקאן לא מנסה להיות זול, אלא מנסה להיות שונה, ובזה הוא מצליח, עם אישיות שקשה למצוא במותגים הסיניים. הוא גם רוכב על ההילה הספורטיבית של קופרה וללקוחות רבים זה לגמרי מספיק.
התרעות פיקוד העורף