סייברטראק הוכרז כבר ב־2019, אך דגמים סדרתיים עלו על הכביש רק ב־2024. באירוע ההשקה העלה אילון מאסק שלל הבטחות שרובן התפוגגו בחלל החיצון - הסייבר יעלה 40 אלף דולר (הוא עולה מעל 100 אלף), יהיה לו טווח נסיעה של 800 קילומטר (רק 450), היקף הייצור יתקרב ל־250 אלף בשנה (ב־2025 יימכרו כ־20 אלף בלבד), הוא עמיד בפני ירי (לא ממש), ועוד.
טסלה ישראל אינה מייבאת לישראל את הסייברטראק. רכב המבחן משווק בארץ על ידי חברת "סופר־ג'יפ" שכבר מסרה שלושה סייברטראקים מדגם Beast בעל 835 כוח סוס ו־140 קג"מ. מחיר הסייבר הוא 850 אלף שקלים כולל מע"מ, הניתן לקיזוז בידי מי שזכאים לכך. דגמי סייבר בהספק 600 כ"ס נמכרים במחיר 600 אלף שקלים כולל מע"מ. הסכומים גבוהים אבל בימים שבהם לנד קרוזר, אסקלייד או דיפנדר עולים לא פחות, מחיר זה נראה כמעט נורמלי.
עיצוב חיצוני: גם אחרי יום ארוך במחיצתו, קשה לי להגדיר מה הוא מזכיר לי - חללית עתידנית? סקיצה של טנדר? מוצר מסגרייה המורכב מלוחות פח מכופפים? שיעור בגיאומטריה על משפט פיתגורס? גרסה יבשתית של מפציץ 2B?
מה שבטוח הוא שאין אדם שאינו מופתע לראות את החללית הבוהקת הזו מגיחה מעבר לפינה, ורבים שולפים טלפונים להנציח את המופע. את עיצוב הסייברטראק אפשר לאהוב או לשנוא, אין דרך ביניים. מעבר לכל מה שאכתוב כאן על יכולות, ביצועים ועבירות, העיצוב המוחצן הוא הסיבה המרכזית לקניית הסייברטראק; הוא גם הסיבה העיקרית לכך שרבים נרתעים ממנו.
הגג מעוצב כמשולש ומתחת לצלע האחורית חבוי ארגז מטען בגודל 1.30x1.97 מטרים, עם כושר העמסה של 1,134 קילוגרם. כיסוי Tonneau נגלל מסתיר ציוד המונח בארגז ומשפר את המבנה האווירודינמי; סגירת הארגז מאריכה את טווח הנסיעה בכ־10%. חבל שהדופן המלוכסנת מקשה את הגישה לחפצים המונחים בקדמת הארגז, זה מחייב טיפוס תכוף על רצפת הארגז. מתחת לרצפה יש תא אחסון בנפח 100 ליטר, בחרטום מתחבא תא קדמי בנפח ראוי של 200 ליטר. שקעי 220 וולט מאפשרים הפעלת ציוד חשמלי כבד, על הדרך אפשר לטעון מכונית אחרת הנזקקת לתרומת חשמל. אין גלגל חלופי ואין מקום להניח אותו, אלא בארגז. באסה.
איכות ההרכבה של הנירוסטה אינה נראית טוב; גם אם נתעלם מחיבורי המשטחים שאינם מדויקים וחופפים, גימור הלוחות נראה כאילו יצא ממסגרייה בסיסית. שולי הפח חדים ולא נעימים למגע, זה לא נראה כמו אוטו של 600 או 850 אלף שקלים. אי אפשר לצבוע את הנירוסטה והדרך היחידה לצמצם את טביעות האצבעות על הדלתות, היא לעטוף את המרכב במדבקת פלסטיק צבעונית.
תא נוסעים: ויטרינת זכוכית ענקית מתנשאת מלפנים, קורות הגג והדלתות, הידיות והמדפים, הכל משולש חוץ ממסך המגע המרכזי (18.5 אינץ' שנחשב פעם לענקי, היום כבר פחות) וגלגל ההגה - שגם הוא אינו גלגל אמיתי, אלא מלבן מעוגל צלעות (Yoke). כי מדוע להרכיב גלגל הגה המוכר לכולם, אם אפשר לעשות את זה אחרת?
גג שמש ענקי נפער מעל הנוסעים, נטול וילון הצללה; ביום המבחן יקדו בחוץ 37 מעלות ונאלצנו להפעיל את המזגן בעוצמה מרבית, עניין רועש למדי. מתחת לחלון הקדמי משתרע מדף בגודל מגרש בייסבול, ויש שפע תאי אחסון בקונסולה המרכזית ובדלתות. לא אהבתי את איכות החומרים והדיפונים; איכות הפלסטיק מאכזבת, וכך גם העור הסינתטי, המגיע בקונטרסט של גווני שחור ולבן. הדיפונים מרושלים למדי, חיפויי הפלסטיק אינם מהודקים למקומם, סכי השמש מגוחכים בתחושתם, בוודאי ברכב יקר כל כך.
תנוחת הישיבה טובה למדי, אם כי התצפית באלכסון קדימה מוגבלת על ידי קורות הגג והמראות החיצוניות. התצפית לאחור מינימלית, אינה קיימת כאשר מכסה הארגז סגור. לוח המחוונים מינימליסטי לחלוטין בסגנון טסלה, ורוב הפעולות דורשות חיטוט במסך הגדול - העולם המודרני מתחיל לחזור אל מתגים פיזיים, אבל אילון מאסק עוד לא שמע על המגמה הזאת. נציין כי המסך בהיר וצלול, תגובותיו מהירות ומיידיות ויש בו איזה מיליון אופציות (אבל אין קישוריות קרפליי או אנדרואיד). הישיבה מאחור נוחה ומרווחת, למרות שהגג המלוכסן עשוי להפריע לגבוהי קומה. לנוסעים מאחור יש מסך 9.4 אינץ' להפעלת מיזוג וצפייה בסרטונים או משחקי מחשב. המושב האחורי מתרומם ב־90 מעלות, משחרר נפח הובלה משמעותי במושבים האחוריים.
מנועים וביצועים: עד כאן התלוננתי, אבל עכשיו מתחיל הקטע הטוב. בגרסת Beast חמוש הסייברטראק בשלושה מנועים חשמליים, שניים מאחור ואחד מלפנים. ברצפת הסייבר מותקנת סוללה ענקית בקיבולת 123 קוט"ש, האמורה להספיק ליותר מ־500 קילומטרים; זאת כמובן, אם לא תתחרעו כמונו על זינוקים מעמידה ועקיפות סופר־סוניות, מה שיקצר פלאים את הטווח לכ־400־450 ק"מ. האמת היא שביצענו רק זינוק אחד מעמידה, אירוע ברוטלי ועוצר נשימה. בוחרים מצב Beast, ולוחצים סימולטנית על שתי הדוושות; לאחר הרף עין רואים משולשים מרצדים על המסך, ואז משחררים בלם. הסייבר מהסס לשבריר שנייה ואז הוא מדלג קדימה בעוצמה היכולה לבייש מכוניות־על אקזוטיות. עם 2.7 שניות מאפס ל־100 הוא עוצר נשימה, אל תנסו את זה בבית.
בטיחות: בפברואר השנה קיבל הסייברטראק ציון של 5 מחמישה כוכבים במבחן הריסוק הפדרלי בארצות הברית (NHTSA), המחמיר פחות ממבחני היורואנקאפ וה־IIHS, שטרם בחנו אותו. המבחן הממשלתי לא בודק את הסוגיה המטרידה של הגנה על הולכי רגל, לאור מבנה הנירוסטה הקשוח.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש: הסייברטראק הוא רכב גדול (5.68 מטר אורך) וכבד (3,100 ק"ג), ומחייב רישיון C. ציפיותינו בסעיף הנוחות היו גבוהות למדי, ולא התאכזבנו. במונחים של טנדר הוא בהחלט נוח, ישבנו אינו בועט בך, והמרכב מבוקר בצורה טובה יחסית. מחוץ לעיר הוא בסדר גמור, פחות מבריק כאשר נכנסים לאספלט עירוני שבור, או לשבילים טרשיים.
נסיעת המבחן לא אפשרה בדיקה מעמיקה של התנהגות הכביש אבל הסייברטראק מרגיש הרבה יותר יציב ונכון לפנייה מאשר כל טנדר מסורתי. מתלי האוויר מייצבים את המרכב, יש מינימום של רכינת צד, החרטום אינו צולל תחת בלימה חזקה. מלבן ההגה משונה בצורתו אבל יש לו רק 0.94 סיבוב מנעילה לנעילה, כך שקל לנהוג בו. זהו יישום ראשון בתעשייה של היגוי Steer־By־Wire, ללא חיבור מכני בין ההגה ובין הגלגלים. יחסי ההעברה משתנים על פי מהירות הנסיעה, עקומות אספלט ופניות פרסה חולפות באופן טבעי.
שטח: כל אלה לא היו אלא רק הקדמה לחלק המעניין יותר, עם רכב שמגיע עם צמיגי שטח AT בקוטר 35 אינץ', נעילות דיפרנציאל רוחביות, מרווח גחון המסוגל לצמוח עד 40.6 סנטימטרים, והיגוי אחורי.
מדובר בטורף שבילים מהירים בקצב מצוין; מסיבות טכניות לא הורדנו לחץ אוויר אבל הוא טס בזחיחות בשבילים טרשיים ושבילי דיונה, שומר על איזון מופתי וכמובן, בעל מעיינות כוח שאינם נגמרים. בסיס הגלגלים הארוך מצמצם את צניחת החרטום בבלימה או בכניסה למכשול, זהו אחד הכלים היותר מאוזנים שבהם נהגנו.
בשטח טכני מאפשרות כריות האוויר בחירה בין ארבעה גובהי מרכב: רגיל, High ,Very High ו־Extract. ככל שמגביהים את המרכב נפגעת נוחות הנסיעה וגם המהירות מוגבלת; 40 קמ"ש ב־High Very ו־16 קמ"ש ב־Extract. לטיפוס בולדר אימתני שילב יריב קלר מצב "שטח", הגביה מתלים למקסימום, וזחל לכיוון הסלע. לסייברטראק אין תיבת העברה עם מצב LOW והייתי סקרן לראות כיצד יטפס מדרגה אנכית בגובה 50 סנטימטרים. בכיוון מדויק טיפס הסייבר על הסלע, זוחל אינץ' אחרי אינץ', בדיוק משובח - לא פחות טוב מרכב שטח מסורתי. הנעילות הרוחביות אינן מכניות אבל הן מתפקדות מצוין, מנועי החשמל מצליחים לסובב את הגלגלים בקצב איטי, מרשים. זווית הגישה מצוינת ביותר, הנטישה פחות טובה וזווית הבטן ממש לא משהו. גם בדיונות הוא עבד יפה, רק צריך להיזהר מלהתיישב על הבטן בפסגת סכין חול, או להסתבך באמבטיה המחייבת תמרוני חילוץ איטיים. ברגע שהמפלץ הזה ייתקע בחול, רק יסעור יחלץ אותו.
השורה התחתונה: מאסק לקח את תצורת הרכב הנחשקת ביותר בארצות הברית, טנדר 4X4, וניער אותה מכל מוסכמה. לאחר שהקונספט הפך למציאות גילינו כי מתחת לקליפה הבעייתית מסתתר רכב מצוין ומיוחד, בעל יכולות מרשימות ביותר בכביש ובשטח. שוחרי טכנולוגיה עשויים להתאהב בו קשות, בישראל כבר נמצאו כתריסר לקוחות שהשקיעו בו את מיטב כספם. אבל הסייברטראק אינו מסוגל לפרוץ את מחסום השמרנות הנדרש בסגמנט הטנדרים, ולהגיע לתפוצה גדולה.
כיוון שכך, טסלה מוכרת פחות מ־10% מכמות הסייברטראקים שאליה כיוונה והם יישארו עוף מוזר ונדיר, לפחות בשנים הקרובות. מצד שני, אם מישהו מחפש ייחודיות ומוחצנות, אם מישהו משתכר מניחוחה של טכנולוגיה עילית, מי שרוצה לנהוג ברכב בעל יכולות מופלאות - אולי הוא יהיה הלקוח הבא?
תודה ליריב קלר ברוך מסדנת "סופר־ג׳יפ", על העזרה בביצוע המבחן.
התרעות פיקוד העורף