השנה חוגג בארץ עשור אחד המותגים הכי מעניינים בתעשיית הרכב. דאצ׳יה, שהייתה בעבר מקור ללעג, בימים שהייתה יצרן רומני ממשלתי שייצר את הרנו 12 הגרועה בעולם, נרכשה ב־1999 בידי רנו - שהפכה אותה למותג הלואו קוסט שלה. ב־2015 היא שבה לארץ לאחר הפסקה ארוכה מאז פיאסקו ה"אתה יכול 88׳" והבדיחות על האוטו עם החורים בגג (לחמור שקנה).
המתחרים שהתרגלו לדחוף ללקוחות מכוניות חזקות, גדולות ומאובזרות ככל האפשר, כדי להרוויח מהם כמה שיותר כסף זלזלו ברעיון. מי שרוצה לחסוך שיקנה רכב משומש. אבל רנו שלפו ממחסן החלפים רכיבים ותיקים, תכננו רכב שיהיה גם זול לייצור, והשיקו סדרה של דגמים פשוטים, אמינים ובאמת לא יקרים.
בהתחלה קנו אותם רק במזרח אירופה, אבל לאט־לאט גם במערב העשיר יותר התקשו לעמוד בפני תג המחיר, בדיוק כמו שעברו לטוס בריינאייר ולקנות ב־Lidl.
מרגע שדאצ'יה השיקה גם סדרה של קרוסאוברים, המכירות צברו תאוצה. בשנים האחרונות הסנדרו סטפוויי שלה היא המכונית הנמכרת ביותר באירופה, יותר מפולקסווגן גולף, יותר מכל דגם של רנו עצמה. רק ב־2023 הודחה הסנדרו בידי טסלה מודל Y שמגיעה מעולם אחר לגמרי, אבל אילון מאסק דאג לעצבן מספיק אנשים כדי שהסנדרו תחזור ב־2024 להחזיק בתואר - והיא מובילה במכירות שם גם השנה. המתחרים הפסיקו לזלזל, סיטרואן ופיאט השיקו בעצמן סדרה של דגמים שאמורים להתחרות בדאצ'יות, ודאצ'יה עצמה התחילה להסתכל על פלחי שוק גבוהים ורווחיים יותר.
הביגסטר שבו אנחנו נוהגים היום הוא התוצאה: קרוסאובר בממדים של יונדאי טוסון וקיה ספורטאז', היברידי ואוטומטי, עם אבזור שדאצ'יה מעולם לא חשבה שתציע, כמו דלת תא מטען חשמלית, כיסא נהג בכוונון חשמלי ואפילו בקרת שיוט אדפטיבית. תג המחיר שלו מתחיל ב־170 אלף שקל ומטפס ל־185 אלף שקל בגרסה שכוללת את השלושה האלה, בזמן שמחירי ספורטאז' וטוסון היברידיים מתחילים ב־195־200 אלף שקל. אז האוטו זול. השאלה אם הוא גם טוב.
ברמת הגימור הגבוהה שבה נהגנו אכן נמצאים כל האביזרים שאצל המתחרים תקבלו בגרסאות שעולות יותר מ־200 אלף שקל. אבל מאכזב לראות שדווקא כאן חסכו: מושב הנהג אכן מתכוונן חשמלית, אבל רק למשענת ולגובה. דווקא ההזזה קדימה ואחורה, ששימושית יותר במשפחה עם נהגים בכמה גבהים, ידנית.
תנוחת הישיבה גבוהה, המושבים טובים, על הצד הרך. מאחור יש שפע של מרווח לרגליים ולראש ואפילו שקעי USB.
דווקא צריכת הדלק הרשימה פחות: בנהיגת ההשקה בחו"ל הדאסטר היה קרוב לנתוני היצרן, שמבטיחים 21.7 קמ"ל. אבל בשלושה ימי נהיגה בארץ, ברכב שקיבלנו עם 500 ק"מ "על השעון" ובנהיגה שהייתה בקצב התנועה רוב הזמן השגנו רק 14 קמ"ל. אפשר לשלוט על קצב טעינת הסוללה מהעברת מתג ההילוכים למצב B, שממלאה את הסוללה במהירות.
דאצ'יה צעדה כאן צעד גדול קדימה מבחינתה, בזמן שהיא מצליחה לשמור על ערך התמורה לכסף שהיא מבטיחה. הביגסטר הוא קרוסאובר מרווח ושימושי מאוד, עם עיצוב ואופי יחודיים. המחיר האטרקטיבי לא מגיע ללא חסרונות, באיכות החומרים ובבטיחות.
נקווה שעוד יצרנים יפסיקו להתחרות ב"למי יש מסך מולטימדיה גדול יותר" ויביאו לנו עוד מכוניות כאלה, שזוכרות שהמטרה היא לא לעשות רושם על השכנים, אלא לשרת את הצרכים המוטוריים שלנו במחיר הנגיש ביותר האפשרי.
התרעות פיקוד העורף