אם בעבר חשבנו שהטנדריסטים הישראליים שמרנים מכדי לאמץ טכנולוגיה מהפכנית, באו החודשים האחרונים וטפחו על פנינו. מתחילת 2025 נמכרו בישראל יותר טנדרים אמריקנים חשמליים, מאשר גרסאות דיזל המסורתיות שלהם. 800 ישראלים חיברו את הסילברדו שלהם לשטקר, לעומת 450 שנצמדו למשאבת הדיזל.
היה זה רק עניין של זמן עד ש'הבהלה לחשמל' תגיע גם לקטגוריית הטנדרים הבינוניים בה שולטים טויוטה היילקס (1,700 מסירות השנה) ואיסוזו דימקס (1,250). שחקני משנה בקטגוריית ה-1-טון הם פורד ריינג'ר, פולקסוואגן אמארוק ו-KGM מוסו. יש גם טנדר 1-טון חשמלי שכבר נמכר אצלנו, זהו eTunland הסיני; מכירותיו מוגבלות בגלל מפרט טכני בסיסי והיעדר מערכות בטיחות מודרניות.
רכב המבחן מצטרף לקטגוריה עם פוטנציאל הצלחה משמעותי; הוא מיוצר על ידי Maxus חטיבת המסחריות של קונצרן SAIC הענקי, שמייצר גם את דגמי MG. לאיטרון9 יש מפרט טכני מצוין, מנוע חזק, הנעת 4X4 לכביש ולשטח, ורמה גבוהה של איבזור וגימור. על איכותו הכללית תעיד העובדה שהוא זכה בחמישה כוכבי בטיחות במבחן הריסוק האירופי, זה לא אירוע שכל יצרן סיני יכול להתהדר בו. רכב המבחן הגיע אלינו בגרסת 'פרימיום' , יש גם 'לקשרי' בסיסית הנועלת צמיגי שטח ראויים לשמם.
עם בסיס גלגלים של 330 סנטימטרים יש מרווח מצוין לנוסעים מאחור, כולל משענת מושב שאינה אנכית מדי. מסעד המושב האחורי מתרומם על ציר, לאפשר הובלת חפצים גדולים. מאחור יש פתחי מזגן וטעינה, עם משענת מרפקים נוחה. הרצפה שטוחה. ארגז המטען גדול מזה של המתחרים; 156 ס"מ אורך, 150 רוחב, 53.5 עומק. יש נקודות עיגון בדפנות ותאורת LED מוגבהת. לצורכי העמסה ניתן להנמיך את ישבן הטנדר, בעזרת כריות האוויר.
טווח הנסיעה הרשמי WLTP הוא 432 קילומטרים בינעירוניים, או 566 ק"מ בנהיגה עירונית. כמובן שלא הגענו לנתונים אלה אבל עם תצרוכת חשמל שנעה בין 25 ל-35 קווט"ש ל-100 קילומטרים, הגענו לטווח בין עירוני שנע בין 300 ל-400 קילומטרים רגועים. זה לא נתון מרסק שיאים, אבל הוא מתאים לשימוש ממוצע של טנדריסט, שאינו צריך להגיע כל יום למצפה רמון. לבאר שבע, זה בסדר גמור.
לקחנו את האיטרון לסצינת נהיגה ספורטיבית בכבישי מעלה גלבוע, וגם גררנו איתו עגלה העמוסה בדיפנדר המקסים של יורמי ממוסך גבע - העגלה והדיפנדר שוקלים קרוב ל-3,000 קילוגרם. בשני המקרים התייצבה תצרוכת החשמל סביב 60 קווט"ש ל-100 קילומטרים, נתון המייצג טווח נסיעה בסביבות 150-160 קילומטרים... הגרירה התרחשה בקצב רגוע, בסביבות 90-100 קמ"ש. אין בעיה לבצע גרירות קצרות בסביבת המשק אבל אם צריך להוריד דיפנדר למצפה רמון, זה ידרוש טעינת ביניים. כושר הגרירה מספק לחלוטין אבל משקל ההעמסה נחות מזה של טנדרי דיזל, 620 קילוגרם (מול כ-1000 בדיזלים).
נסכם שביצועי המנוע מצוינים, ועם טווח הנסיעה יכולים הרבה טנדריסטים לחיות - אם כי לא כולם. אני חייב לרשום הערת אזהרה לגבי ביצועי הטעינה של האיטרון9; קצב הטעינה DC נקוב כ-115 קילוואט, זה מצביע על כ-40 דקות טעינה מ-20% ל-80%. בשתי עצירות הטעינה שביצענו היה קצב הטעינה 60 או 70 קילוואט בלבד. העמדות היו 180 אולטרה מהירות, כך שנראה שקצב הטעינה אינו גבוה כמובטח - גם בטעינת בוקר, כאשר מזג האוויר צונן יחסית. זה לא נורא אבל קחו בחשבון שעם מצבר של 102 קווט"ש, עצירות הטעינה עלולות להתארך.
עוד אציין שכאשר טווח הנסיעה התקצר לכמה עשרות קילומטרים החל הטווח הנקוב על ידי מחשב הדרך, להתקצר בצורה לא לינארית. הקילומטרים נשרו מלוח המחוונים כמו עלי שלכת, ברמה שהלחיצה אותי - האם אגיע לעמדת הטעינה, או שאתקע בשולי הדרך? לאחר שהחמצתי כמה פעימות לב השלכתי עוגן (בעצם, השלכתי שטקר) בעמדת הטעינה המיוחלת. אני לא יודע אם הבעיה היתה דעיכה מהירה של המצבר, או תקלה בחיווי הטווח? מכל מקום זה היה לא נעים ואני ממליץ לטעון לעתים קרובות יחסית, זה נכון לגבי כל רכב חשמלי. מערכות הבטיחות כוללות בלימה אוטונומית, שמירת נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, זיהוי הולכי רגל והתרעת שטח מת, 7 כריות אוויר.
בקרת המרכב המשובחת ובלימת הזעזועים מצטרפות לדממה בה פועלים המנועים החשמליים, והן יוצרות רמת עידון יוצאת דופן עבור טנדר שטח. התחושה קיימת בכביש מהיר או עירוני, בשביל ועל אספלט שבור. הצמיגים בחתך 55 מצליחים להעביר לישבנך חלק מגדודיות הדרך אבל בואו, זה ממש מעולה. למען הפרוטוקול אציין שהבלמים לא אהבו את קצב הנסיעה הספורטיבי - וכי מה חשבתי, שאוכל להתרוצץ עם טנדר במשקל 2,880 קילוגרם כאילו היה רודסטר זעיר? יש לשמור על קצב שפוי והכל בסדר, התענוג גדול.
התרעות פיקוד העורף