היצרן הווייטנאמי וינפאסט היה אמור להתחיל פעילות בישראל בסוף 2022, אבל סיבות שונות, בהן גם התמשכות המלחמה, גרמו לדחיית הפעילות, שכנראה תתחיל רק בשנה הבאה. הזכיון שייך לפריסבי (50%) ולחברת B־EV, שבבעלות ברק כהן וניב אורון. שלושה דגמי פנאי משפחתיים בגדלים שונים נמצאים על הפרק, אבל האם יש מקום גם לדגם פנאי חשמלי קטן מהם ובממדים של טויוטה יאריס קרוס? יצאנו למפגש ישראלי ראשון עם המכונית הווייטנאמית.
הממדים כמעט זהים לאלה של טויוטה יאריס קרוס, עם אורך של 3.97 מטר, רוחב של 1.72 מטר, גובה של 1.58 מטר ובסיס גלגלים של 2.51 מטר. על אף הממדים הנאים, מלפנים צפוף מצד אחד, בגלל בית הגלגל הבולט שלא מותיר מקום לרגליים, ומצד שני בשל מבנה הקונסולה שמפריע לברך. הצפיפות הזו בולטת יותר בצד הנוסע, אבל גם לנהג מעט דחוק.
מאחור, לעומת זאת, יש המון מקום, ולכל כיוון. יותר מאשר ביאריס קרוס, למשל. בנוסף הרצפה שטוחה לחלוטין, כדי שגם לכפות הרגליים יהיה נוח. המושבים נמוכים ורכים מדי, ולאורך זמן המושב שוקע. אין פתחי מיזוג, אבל יש כניסת USB. תא המטען מציע נפח סביר של 260 ליטר, שזה מעט פחות ממה שנמצא ביאריס קרוס. המושבים האחוריים מתפצלים בחלוקה של 60:40 ומאפשרים להגדיל את הנפח, אבל לא יוצרים רצפה שטוחה. אין תאורה, אין כניסת 12V, אבל יש גלגל חלופי.
דרך המסך ובאמצעות אייקונים גדולים אפשר לבחור בין מצב רגיל לספורט, ובין שתי דרגות לבלימה הרגנרטיבית. בזכות הפשטות זה יחסית נוח, אבל אנחנו עדיין מעדיפים לחצנים חיצוניים למסך. בורר עגול בין שני המושבים מתפקד כתיבת הילוכים. הוא לא מציע מצב P, ומה שעושים כשרוצים להחנות, זה לעבור למצב N ולמשוך את בלם היד - הידני.
המשקל הקל של המכונית נובע מכך שאין הרבה סוללות, וסוללות זה טווח. הרכב שבו נהגתי עוד הגיע עם המארז הגדול של 37.2 קוט"ש שמספיק לטווח של 326 ק"מ לפי תקן NEDC הפחות מחמיר מזה הנהוג אצלנו. בפועל הטווח הוא סביבות 270 ק"מ. ישנה גרסת מנוע חלשה יותר (94 כ"ס) וסוללות באנרגיה של 29.6 קוט"ש לטווח רשמי של 268 ק"מ. קצב הטעינה הביתי הוא 7.4 קילוואט, כשווינפאסט לא מפרסמת את קצב הטעינה המהיר ומסתפקת בהצהרה על מילוי של 10%־70% ב־33 דקות. אבל החשמל כאן כמעט בחינם, גם בעמדות DC (תלוי בתוכנית הרכישה), וכולם טוענים בעמדה מהירה.
VF5 הנוכחית היא חשמלית מודרנית שהגיחה לעולם ב־2023, אבל הדור הזה לא יגיע לישראל. אולי בדור הבא אחרי שווינפאסט תתבסס באירופה. גם ברור שכדי להימכר באירופה תקנות הבטיחות ייקרו את המכונית, ועדיין נראה שהיא יכולה להישאר מספיק זולה, כדי לחולל גם אצלנו שינוי תחבורתי.
וינפאסט הוקמה ב־2017 ולמדה את התחום באמצעות רכישת טכנולוגיות מחברות מבוססות ממנה, בעיקר ב.מ.וו, מגנה שטייר האוסטרית וסימנס הגרמנית, ויצרה שיתוף פעולה עם ג'נרל מוטורס לייצור ושיווק מקומי של מכוניות קטנה של שברולט. אחרי שלמדה, צירפה לשורותיה דמויות בכירות מעולם הרכב, החלה פיתוח דגמים חשמליים לחלוטין ויצאה בהצהרה נועזת על ייצור ושיווק באירופה וגם בארה"ב כולל בניית מפעל בקרוליינה הצפונית.
לצורך גיוס הכספים הונפקה וינפאסט בנאסד"ק באוגוסט 2023 וכבר ביום המסחר הראשון זינקה המניה ב־255%. בן לילה הוערך שווי החברה ב־85 מיליארד דולר, כמעט כפול משוויין של פורד וג'נרל מוטורס באותה עת. שבוע אחר כך רשמה מניית החברה שיא של כל הזמנים, כששווי המניה הגיע ל־68 דולר, בעידן שבו שוק ההון ראה בכל חשמלית את הטסלה הבאה. אבל כבר למחרת החלה הצלילה וכבר כמעט שנתיים נסחרת החברה סביב 3.5 דולר למניה - צניחה של 77% מהשיא, בשווי שוק של 7.86 מיליארד דולר.
כמה חודשים לפני כן, במאי 2023, היא ביצעה את כניסתה לארה"ב. התקשורת קטלה אותה. הדגם היה VF8, קרוסאובר חשמלי שהגיע כתשובה לטסלה מודל Y, נמכר במחיר דומה והציע הנעה כפולה, הספקים שנעו בין 348 ל־402 כ"ס, וטווח מוצהר צנוע של כ־310 עד 471 ק"מ. עיקר הביקורת היה סביב מערכות המולטימדיה, רמת ההרכבה, נוחות הנסיעה והתנהגות הכביש.
מאז שופר הדגם, ולהיצע נוסף דגם חדש גדול יותר, VF9, שגם משווק באירופה וארה"ב וזוכה לביקורות אוהדות יותר. אבל זו הסתכלות מאוד נקודתית, כי באופן כללי התרחשו מהלכים גדולים ואופטימיים בהרבה: פאם נהאט וונג חזר לכס המנכ"ל של וינפאסט, לצד מושבו כיו"ר הקבוצה כולה, הזרים מהונו העצמי כדי להרים את החברה ולהמשיך בפיתוח, פתח מפעל ייצור נוסף בווייטנאם, כשמפעל שלישי ייפתח בקרוב בהודו, וגם חידש את התוכניות לבניית המפעל בקרוליינה הדרומית, שקודם נעצרו, וכעת מתוכנן להיפתח ב־2028. ב־2024 מכרה החברה 97.4 אלף מכוניות, גידול של 120% לעומת 2023, אבל עדיין מעט מאוד עבור יצרנית דגמים עממיים, מה שהביא להפסד של 3.2 מיליארד דולר.
אגב, הבחירה בהודו וארה"ב אינה מקרית. השוק ההודי יאפשר התבססות באחד השווקים המתעוררים בעולם, ואולי אפילו חשוב מכך, ייצור בזול כדי לבלום את חדירת המותגים הסיניים לשווקים נוספים באסיה כמו תאילנד והפיליפינים, ובהמשך למכור גם לאירופה. לא רק וינפאסט מתעניינת בשוק ההודי. סוזוקי כבר מזמן שם, וגם יונדאי, קיה וסיטרואן. לאחרונה הודיעו הונדה, טויוטה וסוזוקי על השקעות של מיליארדי דולרים בהרחבת המפעלים המקומיים שלהן.
העובדה שלא מדובר ביצרן סיני מאפשרת לחברה לפעול בארה"ב, שוק הרכב הגדול במערב, עם פוטנציאל להיות החשמלית הזולה בשוק. כך או כך, נראה שווינפאסט חישבה מסלול מחדש, ורק ימים יגידו אם היה זה גם המסלול הנכון.
התרעות פיקוד העורף