במהלך הדיונים נחשף בית המשפט באמצעות ההגנה לליקויים הנדסיים קשים בצומת. הכל החל בגלל גשר נתיבי איילון, שנבנה בתחילת שנות ה־90. ב־2007 הגשר הוזז כ־15 מטרים מזרחה כדי לפנות מקום לגשר מקביל שישרת את רכבת ישראל. אולם הגשר הוצב בצורה אלכסונית, שיצרה בעייתיות גיאומטרית. ההגנה לא ויתרה והביאה עד מומחה, המודד מיכאל אלברט, שהעיד כי נתיבי הנסיעה אינם עומדים מול עיני הנהג, אלא בזווית קטנה אך משמעותית של 7 מעלות.
התוצאה הייתה קטלנית: רמזור שהוצב לאחר הגשר, שמטרתו להכווין תנועה מכיוון נתיבי איילון, הופנה בטעות אל עבר הנהגים שהגיעו ממזרח למערב. נהגים אלה סברו שמדובר ברמזור המיועד להם והחלו בנסיעה כאשר התחלף לירוק, אף שהרמזור שלהם נותר אדום.
השופט מתאר סרטון מתאונה בצומת שהציגה ההגנה במשפט: "ניתן להבחין כי הרמזורים בכיוון נסיעת הנאשם הראו אדום, לפתע, חלק מהשורה הראשונה של הרכבים הממתינים בצומת, החלו לזוז קדימה למרות שהצבע ברמזור הראה אדום, מיד לאחר תחילת התזוזה קדימה כולם פרט לרכב הנאשם נעצרו. ואילו הנאשם, שעמד עם רכבו בנתיב הימני ביותר ראשון בצומת, המשיך להיכנס אל הצומת ובכך גרם לתאונה".
"כאשר צופים בסרטון בעיון, ניתן לראות כי קיים רמזור נוסף, אחרי הגשר, אשר כתוצאה מהזווית המוזכרת לעיל, מופנה לכיוון הרכבים המגיעים ממערב למזרח, שזה כיוון נסיעת הנאשם. מדובר ברמזור שמטרתו להכווין את התנועה המגיעה מכיוון נתיבי איילון מדרום לצפון. אך לאור הזווית מופנה הרמזור לכיוון הנהגים בשורה הראשונה. הנהגים בכיוון נסיעת הנאשם שעוצרים באדום, נתקלו לפתע ברמזור ירוק בוהק. בכיוונם התבלבלו והחלו בנסיעה. אומנם, כולם נעצרו כי הבינו במהרה את הטעות. בעיקר, כנראה, מאחר והבחינו באופנוע של המעורב וברכבים נוספים המגיעים בנסיעה רצופה מכיוון צפון לדרום. ברם, הנאשם, שהרכבים משמאל הוסתרו ממנו על ידי אותם רכבים שהחלו להתקדם, לא הבחין במתרחש והמשיך את כניסתו אל הצומת. הופתעתי לשמוע מעדים במשפט שמדובר במחדל תשתיתי מוכר זה שנים רבות".
מדוע ארך התיקון הפשוט שנתיים? וייסמן הודה כי העיכוב נבע מ"בעיה במשטרה": “לצערי היה אחראי עבודות כביש, ‘פרסונה', שלא נתן לנו לעבוד בלילות. בגלל זה הרבה עבודות התעכבו בעיר. הוא היה מאוד מאוד קשה, אי אפשר היה לדבר איתו. רק אחרי שפרש לפנסיה והוחלף, כל העירייה נכנסה לעבוד באזור".
בפסק הדין השופט שור לא חסך את שבטו: "נראה כי הדברים מדברים בעד עצמם. מחדל רב־שנים שלא טופל מסיבות לא ענייניות". הוא הדגיש את הסבל הרב של רוכב האופנוע, שיכול היה להיחסך.
עד כמה היה הצומת מסוכן? מקורות שונים מספקים נתונים מפחידים. לפי דוח של הרלב"ד בין 2013 ל־2015 היה צומת הולץ חיל השריון המסוכן ביותר בת"א, עם 39 תאונות, מהן חמש קשות. הנתונים הסטטיסטיים, שהתקבלו על ידי ההגנה בחסות חוק חופש המידע, מציגים תמונה חד־משמעית של השפעת התיקון: בחמש השנים שלפני התיקון, בין 2015 ל־2020, אירעו בצומת 47 תאונות דרכים. לעומת זאת, בין 2020 ל־2023 התרחשו ארבע תאונות בלבד, בזמן שהתנועה בצומת רק גברה. “הנתונים האלה מעידים על עוצמת המחדל", קובע השופט שור.
בית המשפט מתח ביקורת חריפה גם על עבודת הבוחן המשטרתי, שמסקנותיו התבססו על תוכנית רמזורים ישנה משנת 2012 במקום על התוכנית המעודכנת משנת 2013. השופט קבע כי “אכן נפלו כשלים מהותיים בעבודתו של הבוחן", וכי מצופה מבוחן ותיק “כי יידע לזהות כי תוכנית הרמזורים תואמת את התאריכים הנכונים". תפקידו של הבוחן, כך הוסיף השופט, הוא לספק לבית המשפט את היסודות העובדתיים הפועלים “לרעת הנאשם אך גם אלו הפועלים לטובת הנאשם".
בסופו של דבר, הנאשם זוכה מעבירת "נהיגה בקלות ראש" המרמזת על רשלנות והורשע תחתיה בעבירת "נהיגה בחוסר זהירות" הקלה יותר. לדברי השופט, הרשעה זו נבעה מכך ש"עקב מחדל תשתיתי חמור גרמו הרמזורים לנאשם לחשוב בטעות כי האור בכיוון נסיעתו הפך ירוק. טעות זו התקיימה אצל נהגים נוספים. ברם, תשומת הלב של הנאשם הייתה יכולה למנוע את התאונה, שכן רכבים אחרים זיהו את הטעות ועצרו".
בסיכום הפנה השופט את עיקר הביקורת כלפי הרשויות: "בפני בית המשפט ניצבות שתי עדויות של עדי תביעה שלא הוכחשו, המלמדות על מחדל רב־שנים שלא טופל מסיבות לא ענייניות. מחדל שהיה ידוע למערכות, מחדל שהביא לפגיעה בנפש ובגוף של עשרות ואולי אף מאות עוברי דרך. אם נעבור מן הכלל אל הפרט, שהרי הנפגע בתיק זה הוא רפאל, שחייו השתנו לאחר הפגיעה מקצה אל קצה, והסבל הרב שיכול היה להיחסך ממנו, אילו רק חצי שנה קודם לכן, מיד עם אישור תוכנית השינוי, היה מתבצע התיקון בצומת. זה ששינה את הסטטיסטיקה הנוראית של הצומת מקצה אל קצה".
ושור מסכם: "יובהר כי הנאשם, לו יוחסה עבירה של קלות ראש על פי כתב האישום. לא היה קל ראש, אך כן נהג בחוסר זהירות מסוימת כפי שיובהר בהמשך. הכרעת דין זו, המרשיעה את הנאשם בסופו של יום באחריות לתאונה, הנה הכרעת דין המופנית גם לעיני הרשויות שלא פעלו כמצופה מהן להסרת מלכודת המוות שגבתה במהלך השנים מחיר יקר ביותר מעוברי דרך תמימים, שכל חטאם היה לסמוך על תקינות מעשה המנהל".
לפני מתן גזר הדין טען עו"ד דמרי בפני בית המשפט שלנוכח המחדלים החמורים אין הנאשם צריך כלל לשאת בפסילת רישיונו, ובאשר לקנס טען כי אם יושת מן הראוי שייקבע כפיצוי לרוכב, ולא למדינת ישראל. בית המשפט בהגינותו קבע בגזר הדין כי רישיונו של הנאשם כלל לא ייפסל, והוא חויב בפיצוי של 3,000 שקל שיועברו לרפאל.
לדבריו, "התוצאה והביקורת הנוקבת של בית המשפט על בוחן התנועה ומהנדס התנועה בעיריית ת"א מדברות בעד עצמן ומעבירות מסר מהדהד: הכמות הלא מעטה של תאונות הדרכים בישראל וכמות ההרוגים והפצועים שעולה כל שנה מקורן בתשתית לקויה, היא הגורם המרכזי ואותה יש לנטרל מהמשוואה. העובדה שבשנייה שבוצע הטיפול ברמזור והוסר הליקוי, כמות התאונות בצומת צנחה דרמטית, היא ההוכחה הניצחת לכך שהצדק היה איתנו לאורך כל הדרך, והמסקנה: לפני אכיפה, לפני קנסות, לפני שמאשימים את הנהג בגרימת תאונת דרכים, החובה של הרשויות היא לבחון את מספר תאונות הדרכים המתקיימות בצומת או באזור, לאתר אם קיים גורם או מחדל תשתיתי ולטפל בו. לצערי, במדינה שלנו מעדיפים להשקיע את הכסף ברכישת 'שקיות שחורות' מאשר בטיפול בתשתיות. יש שופטים בישראל. אני מודה לכבוד השופט אלעד שור, שבהגינותו ובמקצועיותו ירד לחקר האמת ונתן פסק דין אמיץ, המגן על האזרח ומוקיע את מחדלי המערכת".
התרעות פיקוד העורף