חגיגת הקניות שלנו, מתברר, הפכה לבלאק פריידיי של כדור הארץ. יום חגם של הרווקים הסינים, בלאק פריידיי, סייבר מאנדיי ובהלת השופינג IL - ימי המכירות המקוונים ויוזמות הנגד של הקניונים שוברים את שיאי המכירות. הכוכב התורן הוא "עליבאבא", שניפץ את שיא המכירות הקודם וחתם את יום הרווקים הסיני עם 38.3 מיליארד דולר. עלייה של 24% לעומת השנה שעברה. הקנייה ברשת הפכה את חיינו כצרכנים לקלים: בלי לצאת מהבית, לרוב במחירים זולים מאלה שנמצא בחנויות, והעיקר – הכל בלחיצת כפתור: הזמן עכשיו – והמתן לבוא השליח.

רק שהקלות הבלתי נסבלת של השופינג, מגיעה עם תג מחיר סביבתי כבד. בעידן שבו הצרכנים מפתחים מודעות אקולוגית - נפטרים מקשי השתייה מהפלסטיק, עוברים לכלים חד־פעמיים מתכלים ואפילו נוהגים במכוניות היברידיות או חשמליות - הנזקים הסביבתיים שנלווים לקניות נותרו מעט נסתרים מן העין – במיוחד כשהחולצה החמודה ההיא שרצינו לקנות מזמן מוצעת עכשיו למכירה תמורת 20 שקלים בלבד.

מיליארדים בפח

“יש פה בעיה שהולכת ומחריפה עם העובדה שהרבה דברים הפכו לזולים וזמינים, היד קלה על המקלדת, אבל תוחלת החיים של חלק גדול מהקניות היא כמעט כמו של מוצר חד־פעמי”, אומרת חן פורטוגלי־שובל מהחברה להגנת הטבע. “כבר כמעט שלא מתקנים שום דבר. אין כמעט מקומות שמתקנים צעצועים, נעליים, בגדים ואפילו טלפון סלולרי. כל אנשי המקצוע נעלמים כי הייצור הוא מראש לטווח קצר. אפילו מקרר חדש קונים פה לארבע שנים, וכשמתקלקל, פשוט מחליפים בחדש. פחי הזבל מתפוצצים מריהוט, מכשירי חשמל ושאר מוצרי צריכה מיותרים, והנזק הסביבתי הוא גדול. צריך לזכור ששום דבר מכל אלה לא נעלם, אבל בגלל שאין לנו ערימת זבל מול הבית, אנחנו לא מרגישים את זה, לכן קל לנו להדחיק”.

נתוני הקניות שלנו מצביעים על עלייה חדה בצריכה המקוונת. אנחנו קונים כמעט הכל ברשת: בגדים, נעליים, קוסמטיקה, מזון, מכשירי חשמל, מוצרי פנאי ועוד. עד כאן אין כל בעיה, אבל זו מתעוררת כאשר מתברר שאנחנו קונים הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים, כולל מוצרים שבהם נעשה שימוש מוגבל בלבד – ולפעמים אפילו לא נשתמש בהם כלל. מנתוני האו”ם עולה כי כמות המזון הנזרקת בשנה בעולם עומדת על משקל של כ־3.1 מיליארד טון, בעלות של כ־750 מיליארד דולר. בישראל, ההערכה היא שכ־35% מהיקף הייצור המקומי של מזון, מושלך כפסולת.

תרבות הצריכה הואצה על ידי הקנייה המקוונת, כשאחד הביטויים שלה הוא שאנחנו צורכים הרבה מעבר לצורך האמיתי שלנו ומייצרים הרבה יותר על מנת לספק את הצריכה הזאת. הייצור הוא ייצור תעשייתי המוני, שבמקרים רבים מגיע על חשבון משאבים טבעיים.

“חומרי הגלם באים מהטבע והיקף הייצור גדול יותר ממה שאנשים קונים. גם מה שקונים הוא הרבה מעבר למה שבאמת צריכים, והתוצאה היא שכמות הפסולת בעולם גדלה”, מסבירה ד”ר ציפי איסר־איציק, עורכת דין שותפה במשרד ליפא־מאיר המתמחה בין היתר בסוגיות של הגנת הסביבה וראש המרכז להגנת הסביבה במכללת נתניה. “תהליכי הייצור כשלעצמם כרוכים בהשפעות סביבתיות כמו זיהום אוויר, זיהום מים, שפכים שמוזרמים לים, חומרים רעילים שנפלטים לסביבה. כתוצאה מכך הזיהום מגיע לשרשרת המזון שלנו ופוגע בבריאות שלנו. רוב המוצרים שאנו צורכים הם תעשייתיים. והייצור שלהם כרוך בצריכה של משאבי טבע, נפט, סולר, מזוט ועוד, כולם דלקים מאובנים שמגיעים ממעמקי האדמה, כלומר מדובר במשאב טבע מתכלה".

ד"ר איסר-איציק. צילום:יח"צד"ר איסר-איציק. צילום:יח"צ

“מדובר בשרשרת של תהליכים שלכל אחד מהם השפעה על הסביבה”, מסבירה פרופ' אופירה אילון, מהחוג לניהול משאבי סביבה באוניברסיטת חיפה ומוסד שמואל נאמן בטכניון. “כל תהליך הייצור צורך אנרגיה, חומרי גלם ועוד. המשלוח – גם הוא רכיב משמעותי. ייצרו לנו מחשב או נעליים בסין ועכשיו צריך לשנע אותם לארץ הקודש באוניות או מטוסים ויש לזה השלכות סביבתיות משמעותיות. במטוס מדובר בדלק וזיהום או שפיכת דלקים שמגיעים למי תהום. באוניות, מעבר לסכנת הזיהום, יש סכנה של ‘מי נטל’ שמועברים מאוקיאנוס אחד לאחר, ובכך מעבירים מינים פולשים. האריזות הן נדבך נוסף. דואר ישראל נאבק בכמויות אדירות של קרטונים ואריזות שצריכים להיפטר מהם בחודש הקרוב. לגבי המוצר עצמו, אם הוא איכותי ומשרת אותנו, נהדר, אבל לרוב זה לא במידה הנכונה, או לא בדיוק מתאים – העיקר שהיה זול, אז קנינו. עכשיו צריך להיפטר מזה, ומדובר על כמויות אדירות של פסולת”.

אחד התחומים הפופולריים בקנייה המקוונת הוא ענף האופנה. דוח שיצא לאחרונה מטעם קרן אלן מקארתור העוסקת בקיימות, מגלה כי בין 2000־2015, הוכפל מספר פריטי האופנה שיוצרו. במקביל – במהלך אותן 15 שנים, ירד מספר הפעמים שבהם השתמשו בכל פריט בכ־36%. במילים אחרות: אנחנו קונים יותר, אבל משתמשים פחות. בעידן שבו אפשר לרכוש חולצה לילד בעשרה שקלים ובלחיצת כפתור, אנחנו פשוט קונים, מבלי לדעת שיש לכך השפעה ישירה על איכות האוויר, הקרקע והמים, זאת עוד בטרם הבאנו בחשבון השלכות חברתיות.

“בשוק הישראלי אנו עדים לקריסה של רשתות אופנה מקומיות שנכנסו להקפאת הליכים, בין היתר בגלל התחרות הפרועה והקשה מול המסחר המקוון”, מסבירה ד”ר איסר־איציק. “אנשים היום רוכשים פריטים בייצור זול והמוני והרשתות המקומיות מתקשות להתחרות, כך שיש פה גם השפעה על הכלכלה והפרנסה בתוך השוק הישראלי. בנוסף, אותו ייצור גלובלי, שמגיע לרוב ממדינות עולם שלישי, גובה לא רק מחיר סביבתי אלא גם חברתי. תעשיית הטקסטיל נחשבת לתעשייה השנייה הכי מזהמת בעולם אחרי תעשיית הנפט. היא כוללת שימוש בכימיקלים רעילים, ניצול מים חיוניים שלרוב מוחזרים מזוהמים למקורות המים ולבסוף היא הופכת למיקרו־פלסטיק שמגיע לסביבה הימית ונכנס לשרשרת המזון.

נוסף על כך, כדי שנוכל לרכוש חולצה ב־15 שקלים, מעסיקים עובדים בשכר רעב, ללא תנאים סוציאליים ולפעמים מדובר בילדים שנאלצים לעבוד שעות מרובות במקום להיות בבית הספר. כלומר, ייצור המוני הוא גם ניצול חברתי וגם זיהום סביבתי שמועצם על ידי כך שענקיות האופנה מייצרות הרבה יותר ממה שהן מצליחות למכור, ואז שורפות ושולחות את עודפי הייצור למטמנות, מה ששוב מייצר זיהום בקרקע, באוויר ובמקורות מים. הענף כולו צריך לעבור לכלכלה מעגלית שמשמעותה שהחומרים שנכנסים לתהליך נשארים בתוך התהליך ואפשר להשתמש בהם פעם נוספת ולמחזר אותם. זה אומר שצריך לשנות את חומרי הייצור, שיטות ותהליכי הייצור ועוד, כך שענף האופנה יתבסס על חומרים אחרים לגמרי”.

הכל בדולר

“הדוגמה הכי טובה למה שאני מכנה ‘הצריכה העודפת’, היא אולי המקרה הבא שקרה לבתי”, מוסיפה פרופ’ אילון. “היא קנתה אוזניות לטלפון שעלו לה דולר, אבל קיבלה פתק שאם הן לא עובדות, עליה לעדכן במייל חוזר. ואכן הן לא עבדו. היא שלחה מייל, הודו לה - ואחרי שבוע היו לה ארבע אוזניות חדשות, שמתוכן רק שתיים היו שמישות. אז מה קרה כאן? ייצרו חמש אוזניות בדולר, שהגיעו בשני משלוחים נפרדים. בזבוז משווע”.

פרופ' אילון. צילום: יח"צפרופ' אילון. צילום: יח"צ

למרות חוסר המודעות בקרב הציבור בישראל לנזקי צריכת היתר והשלכותיה, ייתכן שמשהו בדעת הקהל מתחיל לזוז. כיום פועלות בארץ קהילות וארגונים מגוונים הקוראים למינימליזם וצמצום הצריכה. “SLOW תנועת ההאטה", “אפס פסולת ישראל” ובלוגים כמו “הסולידית”, “האישה שהפסיקה לקנות” או “40 יום ללא קניות”, מקדמים כולם תפיסות אנטי־צרכניות שעיקרן צמצום השעבוד לקניות והצלת הסביבה. גם חברות עסקיות שמטרתן רווח מוצהר מבינות כי עליהן לשתף פעולה עם המגמה. בחברת אורגניקזון, יבואנים של מותגים ירוקים אורגניים ואקולוגיים, מסרבים לקחת חלק פעיל בימי המכירות העולמיים כחלק מהאג’נדה הערכית של החברה, על אף ההזדמנות לרווח מהיר.

“קיבלנו החלטה לא להשתתף בימי המסחר האלה כי בתפיסה שלנו, כל הערכים האקולוגיים צריכים לבוא לידי ביטוי גם בעסק”, מספרת מנכ”לית החברה שרונה רומנו־לזר. “זה מתחיל במוצר האקולוגי, וממשיך בהתנהלות החברה, ניהול עובדים, החלטה על מבצעים, האריזות, מדיניות התמחור וההתעקשות לייצר בארץ את מה שניתן. בטווח הקצר ייתכן שאנו מפסידים מכירות, אבל לא נשתתף בחגיגה הזאת כי היא לא רלוונטית לנו. בהזמנה מחו”ל יש אריזה ושילוח שזה מיותר ובזבזני, ובגלל הטרפת הזאת אנשים לא קונים בהכרח מה שהם צריכים כך שחלק גדול נזרק. כדאי לזכור שמוצר שהוא זול מאוד, אומר שמישהו שילם עליו מחיר. לרוב ילד שעבד תמורת דולר ליום. חשוב לנו לנהל תרבות של צרכנות חכמה ולנסות לחשוב על העולם קדימה”.

"קמעונאות מקוונת יכולה להיות יותר ירוקה מאשר הקמעונאות הפיזית", אומר רונן לוזון, מנכ"ל חברת Mysize. "למשל צמצום נסיעה פרטית של יחידים לחנויות השונות, על ידי איחוד מוצרים ומסירתם בנסיעה אחת למספר כתובות. במחקר שנערך ב- 2012 על ידי פרופ' אן גודשילד מאוניברסיטת וושינגטון עלה כי משלוחי המוצרים יכולים בפוטנציה לצמצם בין 80% ל- 90% מפליטת הפחמן. זאת בהשוואה לנסיעה פרטית של צרכנים שהולכים לרכוש את הפריטים בעצמם. על מנת להגיע לתוצאות חיוביות אלו על חברות השליחויות ליעל הן את מסלול השילוח, והן את חלוקתו בצורה מיטבית. ללא ייעול זה, השילוח עלול להביא לגידול של 35% בפליטת הפחמן. יותר ויותר חנויות אונליין, משתמשות בפתרונות שונים במטרה לצמצם את ההזמנות הכפולות מאותו הפריט, במטרה לחנך את ציבור הצרכנים לקנייה אחראית, נכונה וירוקה. עם זאת, דרך ארוכה עוד לפנינו בכל הקשור לחינוך הצרכנים לקנייה אחראית והבנת ההשלכות הסביבתיות שבהחלטותיהם בקנייה המקוונת".

"קמעונאות מקוונת יכולה להיות יותר ירוקה מאשר הקמעונאות הפיזית", אומר רונן לוזון, מנכ"ל חברת Mysize. "למשל צמצום נסיעה פרטית של יחידים לחנויות השונות, על ידי איחוד מוצרים ומסירתם בנסיעה אחת למספר כתובות. במחקר שנערך ב- 2012 על ידי פרופ' אן גודשילד מאוניברסיטת וושינגטון עלה כי משלוחי המוצרים יכולים בפוטנציה לצמצם בין 80% ל- 90% מפליטת הפחמן. זאת בהשוואה לנסיעה פרטית של צרכנים שהולכים לרכוש את הפריטים בעצמם. על מנת להגיע לתוצאות חיוביות אלו על חברות השליחויות ליעל הן את מסלול השילוח, והן את חלוקתו בצורה מיטבית. ללא ייעול זה, השילוח עלול להביא לגידול של 35% בפליטת הפחמן. יותר ויותר חנויות אונליין, משתמשות בפתרונות שונים במטרה לצמצם את ההזמנות הכפולות מאותו הפריט, במטרה לחנך את ציבור הצרכנים לקנייה אחראית, נכונה וירוקה. עם זאת, דרך ארוכה עוד לפנינו בכל הקשור לחינוך הצרכנים לקנייה אחראית והבנת ההשלכות הסביבתיות שבהחלטותיהם בקנייה המקוונת".

רומנו לזר. צילום: יונתן בלוזרומנו לזר. צילום: יונתן בלוז

“צריך להבין שזו שרשרת של ייצור, הפצה, שימוש וסילוק, שלכל חלק בה יש השפעה סביבתית שלא מתומחרת”, מסכמת פרופ' אילון. “אנחנו לא משלמים על זיהום האוויר והים במחיר המוצר אלא בצורה אחרת, למשל בבריאות שלנו שנפגעת. אז אולי חסכנו שלושה דולר ברכישה, אבל כשמשלמים את התוספת בבריאות, המחיר הוא יקר. זה אולי לא מורגש בבנק, אבל זה יורגש בבריאות, אז מה זה שווה?”.

אין עוררין על כך שצמצום הצריכה מתחיל בנו הצרכנים, אולם יש מקום גם לפעולות של חברות עסקיות: יצרנים, פלטפורמות מכירה – ואם כל זה לא יעזור, גם של הרגולטור. בסופו של יום כדאי לכולנו לזכור שלפעמים אנחנו קונים בזול, אבל משלמים ביוקר.