השם גוצ'י מסמל את החיים הטובים, את הדולצ'ה ויטה. בניגוד לשיק האלגנטי והמהודר של האופנה העילית הפריזאית, האופנה האיטלקית ראוותנית ומנצנצת, ובמקרה של גוצ'י - היא סנוורה כנראה גם את אחת הנשים שהיו הכי מזוהות עם השם.

ב-27 במרץ 1995 נורה מאוריציו גוצ'י למוות מחוץ למשרדו במילאנו. כעבור שנתיים עצרה המשטרה את אשתו לשעבר פטריציה רג'יאני. היא הועמדה לדין, הורשעה בתכנון ההתנקשות, קיבלה עונש מאסר ושוחררה ב-2016, לאחר 18 שנה. משפט הרצח של איל האופנה ריתק את איטליה, אך זו הייתה רק אחת מהדרמות הרבות שסיפקה לתקשורת אחת המשפחות המסוכסכות ביותר של עולם האופנה העילית.

כעת, לכבוד מאה שנה להולדת מותג היוקרה גוצ'י, נכנסים השחקן אדם דרייבר והזמרת והשחקנית ליידי גאגא לנעליים המבריקות של הפאוואר קאפל הנוצץ של עולם האופנה האיטלקי בשנות ה-80. בשבוע הבא יעלה בבתי הקולנוע "בית גוצ'י", שיגולל את סיפור חייהם של מאוריציו גוצ'י ושל אשתו.

מתוך בית גוצ'י (צילום: באדיבות פורום פילם)מתוך בית גוצ'י (צילום: באדיבות פורום פילם)

לפני 20 שנה דווח שמרטין סקורסזה מתכנן סרט על הרצח של מאוריציו גוצ'י. בסוף מי שהפך את הסיפור לסרט הוא הבמאי האנגלי הוותיק רידלי סקוט ("בלייד ראנר", "תלמה ולואיז"). סקוט ביסס את סרטו על ספרה של שרה ג'יי פורדן, עיתונאית אמריקאית שסיקרה את תעשיית האופנה האיטלקית ממילאנו במשך יותר מ-15 שנה.

ספרה של פורדן, "בית גוצ'י: סיפור סנסציוני של רצח, טירוף, גלאמור ותאוות בצע", יצא ב-2001. תקציר הספר, שנוטף ניחוחות דוקו-טראש משכרים, מספר כי "בבוקר ה-27 במרץ 1995 ארבע יריות מהירות פילחו את רחובותיה המהודרים של מילאנו. מאוריציו גוצ'י, יורש שושלת האופנה האגדית, נורה למוות על מדרגות משרדו על ידי אלמוני שארב לו.

כעבור שנתיים, מפכ"ל משטרת מילאנו נכנס לאחוזתה של אשתו לשעבר של מאוריציו, פטריציה רג'יאני - שזכתה לכינוי 'האלמנה השחורה' בתקשורת - ועצר אותה באשמת רצח.

האם פטריציה רצחה את בעלה לשעבר כי הוא לא שלט בבזבוזים המטורפים שלו? האם היא עשתה זאת מתוך קנאה, כי התכונן לשאת את המאהבת שלו לאישה? או שייתכן כי פטריציה בכלל לא אשמה? סיפורה של גוצ'י הוא עלילה של ראוותנות, זוהר וקנוניה - כרוניקה של עלייתה, נפילתה כמעט ותחייתה של שושלת אופנה".

טעויות עסקיות גדולות. מאוריציו גוצ'י (צילום: ArtsLife)טעויות עסקיות גדולות. מאוריציו גוצ'י (צילום: ArtsLife)

קהל של פרשים

כדי להגיע לסיפורו של מאוריציו גוצ'י - נכדו של מייסד בית האופנה - צריך להכיר מעט את ההיסטוריה של המשפחה בפרט ושל האופנה האיטלקית בכלל.

כיום מילאנו מככבת כבירת האופנה של איטליה, זו שהמותגים הגדולים נולדו בה; אבל ההוט קוטור האיטלקי נולד עוד קודם לכן - בפירנצה. תעשיית הטקסטיל החלה לפרוח בבירת טוסקנה עוד במאה ה-13, וקיבלה תנופה בימי הרנסאנס. ייצור האופנה המשמעותי של איטליה החל אחרי מלחמת העולם השנייה, כשכלכלת איטליה החלה להתאושש בזכות סיוע אמריקאי.

בתי האופנה פרגאמו, פוצ'י וגוצ'י נולדו בפירנצה במחצית הראשונה של המאה ה-20. היזם ג'יובאני בטיסטה ג'יורג'יני ארגן את תצוגת ההוט קוטור האיטלקית הראשונה בביתו הפרטי בעיר ב-1951, והפך לדמות מפתח בתחום. זה היה גם הזמן שבו האופנה העילית האיטלקית החלה להתחרות בזו הצרפתית.

הקולנוע האיטלקי של שנות ה-50 וה-60 - ומעל הכל סרטו של פליני "לה דולצ'ה ויטה" - תרם אף הוא להפיכתה של איטליה ליצואנית סטייל ראשונה במעלה. כיום הרשימה של מותגי היוקרה הבכירים בעולם כוללת לא מעט שמות איטלקיים, מפראדה, ורסאצ'ה, פנדי, ולנטינו ומוסיקנו, ועד ארמאני, קוואלי, מיסוני, פוצ'י וגוצ'י.

את החנות הראשונה שלו פתח גוצ'יו ג'יובנבאטיסטה ג'יאצ'ינטו דריו מריה גוצ'י בפירנצה, עיר הולדתו, ב-1921. למעשה, גוצ'י החלה כחנות קטנה לממכר דברי עור מיובאים - בין היתר לקהל של פרשים ורוכבי סוסים.

את ההשראה הוא קיבל כשעבד במלון "סבוי" המפואר בלונדון, וראה את המזוודות והתיקים המעוצבים של העשירים. עם שובו לאיטליה יישם את מה שלמד, ובהדרגה החלה החנות למכור יותר ויותר פריטים שהוא עיצב בעצמו.

בשנות ה-30 פתח גוצ'יו גוצ'י סניף שני ברומא, ובתחילת שנות ה-50 סניף נוסף במילאנו. הוא ניהל את החברה במשך 30 שנה והפך אותה לאחד ממותגי המעצבים המובילים באירופה. ומה שהתחיל כעסק של איש אחד, הפך לעסק משפחתי גדול, כאשר בניו של המייסד החזיקו בתפקידי מפתח בחברה.

המותג הפך לסמל סטטוס רשמי כשתיק גוצ'י עם ידית במבוק צולם על זרועה של אינגריד ברגמן בסרטו של רוברטו רוסליני מ-1954, "מסע לאיטליה". מאותו רגע השם גוצ'י נהיה חביב במיוחד גם על האצולה האירופית וגם על כוכבים הוליוודיים. אליזבת טיילור, סופיה לורן, גרייס קלי (שהפכה לנסיכת מונקו), קתרין הפבורן וג'קי קנדי - כולן החזיקו בתיקים של המותג.

סופיה לורן לובשת גוצ'י (צילום: רויטרס)סופיה לורן לובשת גוצ'י (צילום: רויטרס)

טייפ מנהלים בעין

גוצ'י היה מותג אקסקלוסיבי, ומאוד איטלקי. במהלך חייו של גוצ'יו גוצ'י פעל העסק אך רק בגבולות איטליה. אף שבניו רצו להתרחב מחוץ לגבולות המדינה, הוא הטיל על כך וטו. ב-1953 - שבועיים לפני מותו של מייסד בית האופנה - פתחו בניו את הבוטיק הראשון של גוצ'י בשדרה החמישית בניו יורק. עד שנות ה-70 המוקדמות כבר נפתחו שתי חנויות גוצ'י נוספות באזור הזה של ניו יורק, והוא קיבל את הכינוי "גוצ'י סיטי".

כידוע, הדבר היחיד שגרוע יותר מלערבב ביזנס ופלז'ר הוא לערבב ביזנס ומשפחה. הסכסוך הראשון במשפחת גוצ'י התגלע כשנפתחה צוואתו של המייסד. בתו, שלא קיבלה תפקיד בחברה, תבעה את אחיה בדרישה לקבל חלק ממניות החברה, והפסידה.

הבן הבכור אלדו (אותו מגלם בסרט אל פצ'ינו) קיבל את שרביט ניהול החברה, ושניים מאחיו, ואסקו ורודולפו (אותו מגלם ג'רמי איירונס, אף על פי שהתפקיד יועד בתחילה לרוברט דה נירו) עבדו תחתיו.

אלדו הפך את גוצ'י לחברה בינלאומית משגשגת, עד כדי כך שהנשיא האמריקאי ג'ון פ' קנדי הדביק לו את הכינוי, "השגריר הראשון של האופנה האיטלקית". בתחילת שנות ה-60 נפתחו חנויות של גוצ'י גם בלונדון ובפריז, ומשם הדרך לכיבוש העולם הייתה קצרה. באמצע שנות ה-70 נפתחה חנות של גוצ'י בכיכר אתרים בתל אביב, ובהמשך עבר המותג לכיכר המדינה, שם נפתחו שתי חנויות.

הבן אלדו הרחיב את קווי הייצור של החברה, ומלבד בגדים היא ייצרה גם נעליים, שעונים ואפילו בשמים. אף על פי שאלדו היה בעל התפקיד הבכיר ביותר בגוצ'י, הוא החזיק רק בשליש מהחברה. שני השלישים הנותרים התחלקו בין אחיו ואסקו ורודולפו. ואסקו מת ללא יורשים ב-1974, וכך נעשו אלדו ורודולפו שותפים שווים בחברה.

הטעות של אלדו הייתה לחלק 3.3% לכל אחד משלושת בניו בעודו בחיים, ולהשאיר לעצמו 40%, בעוד אחיו רודולפו החזיק ב-50% במהלך כל חייו. כל עוד רודולפו היה בחיים, העובדה שהוא החזיק ברוב בחברה לא פגעה באלדו. הבעיות החלו בשנות ה-70, כשהדור הבא נכנס לתמונה.

הטראבלמייקר הגדול בין בניו של אלדו היה פאולו. בסרט "בית גוצ'י" מגלם אותו ג'ארד ליטו. בני המשפחה הזדעזעו מהאופן שבו הוא הוצג בסרט וטענו שפאולו וגם אלדו, היו הרבה יותר נאים והתלבשו בטעם הרבה יותר טוב מאשר בסרט.

פאולו הסתכסך עם אביו ועם דודו כשרצה לפתוח במסגרת החברה לייבל מעצבים עצמאי, שפונה לקהל צעיר. למרות התנגדותם, ב-1980 הוא פתח את הלייבל שלו, נתבע על ידיהם ופוטר מהחברה. פאולו אומנם לא עבד בגוצ'י, אך עדיין החזיק ב-3.3% בחברה, מה שאפשר לו לשבת בישיבות הנהלה ולחשוף סודות.

אחד הסיפורים המפורסמים הוא שב-1982 פאולו נכח בישיבת דירקטוריון עם טייפ מנהלים והקליט את המתרחש - מה שנגמר בזה שדפקו לו את הטייפ בעין. בנוסף, פאולו הלשין לאמריקאים שאביו העלים מס, ואלדו בילה שנה בכלא בפלורידה בגללו. וזה עוד כלום לעומת הצרות שהחלו כשרודולפו מת ב-1983, ומחצית מהמניות שלו בחברה עברו לבנו היחיד, מאוריציו.

פטריציה ראג'ני  (צילום: רויטרס)פטריציה ראג'ני (צילום: רויטרס)

מדפים ריקים

רודולפו גוצ'י התמסר לעסק המשפחתי כשאביו נפטר, אבל קודם לכן הוא היה כוכב בזכות עצמו. כוכב קולנוע. בשנות ה-30 וה-40 הוא שיחק בעשרות סרטים איטלקיים. ב-1933 הכיר את אשתו השחקנית סנדרה ראוול כשכיכבו בקומדיה "Al buio insieme". לבנם קראו בשם הבמה של רודולפו, מאוריציו ד'אנקורה.

מאוריציו נולד ב-1948 לחברה הגבוהה והיה רגיל לחיים הטובים. ב-1970 הכיר במסיבה את פטריציה רג'יאני מרטינלי, חתיכה בשמלה אדומה שהזכירה לו את אליזבת טיילור. פטריציה הייתה עשירה (אמה התחתנה עם גבר עשיר המבוגר ממנה בהרבה), אך לא הייתה שייכת לחברה הגבוהה של מילאנו. מאוריציו התאהב בה וחיזר אחריה במרץ באמצעות הכסף המשפחתי. השניים התחתנו ב-1972 ועברו לניו יורק, שם החל מאוריציו לעבוד בעסק המשפחתי יחד עם דודו, אלדו.

אביו של מאוריציו התנגד בתחילה לנישואים והאמין כי פטריציה היא רודפת בצע, אך עם הזמן התרכך כלפיה וקנה לזוג הצעיר פנטהאוז חלומי במגדל אולימפיק, מגורדי השחקים המפורסמים בניו יורק.

מאוריציו ופטריציה חיו את חיי חוג הסילון. בנוסף לפנטהאוז הניו יורקי הם החזיקו באחוזה בעיירת הנופש של האלפיון העליון סנט מוריץ בשווייץ; בווילה באקפולקו, מקסיקו; בחווה כפרית בקונטיקט; ביאכטה ענקית בשם The Creole; ובכמה איים פרטיים.

ליידי גוצ'י, כפי שהיא כונתה, הסתובבה עם ג'קי קנדי אונסיס, הוציאה אלפי דולרים בחודש על סחלבים, ואירחה את אנשי החברה הגבוהה של ניו יורק ל"מסיבות צבע", כאשר בכל מסיבה הבגדים, התפאורה והאוכל היו בעלי גוון אחד בלבד. היא הכי אהבה את המסיבות הכתומות.

כעבור עשור, שבמהלכו נולדו לבני הזוג שתי בנות, הם עזבו את ניו יורק וחזרו לגור במילאנו. אחרי שנה אביו של מאוריציו, רודולפו, מת. מאוריציו ירש 50% מגוצ'י ופצח במאבק משפטי, שנמשך לא פחות משש שנים, כדי להשיג מדודו אלדו את השליטה בחברה. במהלך אותן שנים מאוריציו עזב את פטריציה: הוא אמר לה שהוא יוצא לנסיעת עסקים קצרה בפירנצה ומעולם לא חזר.

באופן טבעי, עם הפיכתו למנכ"ל גוצ'י רצה מאוריציו לחולל שינויים בחברה. קודמו, אלדו, אומנם הפך את החברה לרווחית מאוד, אך הוא עשה זאת בזכות הפיכת המותג להמוני. בשלב זה גוצ'י כבר ייצרה תיקי קנבס זולים (יחסית) ובגדים בייצור המוני שנמכרו לא רק בחנויות של המותג, אלא בכל מקום. בשנות ה-80 גוצ'י שגשגה אך הפכה לסמל סטטוס המוני ובר-השגה ליאפים.

מאוריציו רצה להחזיר עטרה ליושנה, אך אלדו לא היה מוכן לשמוע על כך. אז מאוריציו עשה יד אחת עם בן דודו פאולו, שכאמור הודח מהחברה: הם חתמו על הסכם ביניהם והעיפו את אלדו מהחברה שעמד בראשה במשך 30 שנה.

השותפות בין שני בני הדודים החזיקה מעמד חודשיים. פאולו הלשין לשלטונות שמאוריציו העלים מס - או שאולי אלדו הלשין. כך או כך, מאוריציו נאלץ לברוח לשווייץ. כשיצא מהברוך, המשיך מאוריציו להילחם בבני משפחתו על השליטה בחברה, עד שהשיג אותה.

פאולו, שמכר את חלקו בגוצ'י למאוריציו והתעשר מאוד מהעסקה, פשט את הרגל ב-1993 ומת כעבור שנתיים. מאוריציו, שהפך ליו"ר קבוצת גוצ'י, התגלה כבזבזן כרוני ועשה טעויות עסקיות כבדות. הוא חלם להחזיר את גוצ'י לימיו הגדולים כבית אופנה אקסקלוסיבי, אך ביטל את פסי הייצור ההמוניים (והרווחיים) של המותג בלי להחליפם במשהו אחר, ובכך השאיר את המדפים בחנויות של גוצ'י ריקים.

בתחילת שנות ה-90 גוצ'י הפסידה עשרות מיליוני דולרים בשנה, ומאוריציו נכנס לחובות אישיים לא פחות מרשימים מהחובות שאליהם הכניס את החברה. ב-1993, חודש וחצי לפני הכרזת פשיטת הרגל של גוצ'י, נכנע מאוריציו ומכר את ה-50% שלו בחברה לאינווסטקורפ, חברת השקעות מבחריין. לראשונה מאז היווסדה, לא ישב יותר אף בן משפחת גוצ'י בהנהלה של החברה.

דקוטה ג'ונסון לובשת גוצ'י בפרסי האקדמיה 2017 (צילום: רויטרס)דקוטה ג'ונסון לובשת גוצ'י בפרסי האקדמיה 2017 (צילום: רויטרס)

למותג זה עשה רק טוב. מהרגע שמאוריציו הוחלף בהנהלה מתפקדת, לקח לחברה בסך הכל חמש שנים להתאושש ולהפוך לרווחית יותר מאי-פעם. כיום גוצ'י נמנית עם בתי האופנה האיטלקיים הוותיקים ביותר שעדיין פועלים.

ב-1994 מעצב האופנה האמריקאי טום פורד לקח את המושכות, ובמהלך העשור שבו שימש כמנהלה האומנותי הוא החיה את החברה בעזרת תדמית חדשה וסקסית. המעצב האיטלקי אלסנדרו מיקלה, שעובד בחברה מ-2002, התמנה למנהלה האומנותי ב-2015, ונטש את התדמית נוטפת הסקס של פורד לטובת מנה הגונה של גיק-שיק.  

באשר למאוריציו, גם הוא התאושש - לזמן מה. ב-1990 עבר לגור עם המאהבת שלו, מעצבת הפנים פאולה פראנצ'י, שאותה הכיר מילדות. ואם זה לא גרם לאשתו בנפרד מספיק צער, אז היא גם התמודדה באותה תקופה עם גידול סרטני במוח.

ב-1994 מאוריציו ופטריציה התגרשו באופן רשמי. על פי חוק נאסר עליה להמשיך להשתמש בשם המשפחה גוצ'י, אבל לה לא היה אכפת. "אני עדיין מרגישה כמו גוצ'י", הסבירה, "למעשה אני הכי גוצ'י מכולם". הצדק, במובנים רבים, היה עמה, שכן פטריציה הייתה ועודנה הדמות הצבעונית והמעניינת ביותר במשפחה. עם ציטוטים מפורסמים כמו "עדיף לבכות ברולס רויס מאשר להיות מאושר על אופניים", אין ספק שפטריציה היא הכי גוצ'י מכולם.

מאוריציו ופאולה פראנצ'י התגוררו ביחד במשך חמש שנים במילאנו, עם בנה הצעיר של פאולה מנישואיה הקודמים (שהתאבד בגיל 16). כשהליך הגירושים מפטריציה הסתיים, תכנן מאוריציו לשאת את פאולה לאישה. פטריציה לא רצתה שמאוריציו יתחתן עם פאולה - מעבר לקנאה, היו לצעד הזה לא מעט השלכות כלכליות עבורה ועבור שתי בנותיה. אז היא דאגה שזה לא יקרה.

פטריציה ראג'ני (צילום: רויטרס)פטריציה ראג'ני (צילום: רויטרס)

בגידה כפולה

למחרת הרצח של בן זוגה קיבלה פאולה, כיום בת 67, צו פינוי מפטריציה לעזוב את הדירה שבה התגוררה עם מאוריציו. פטריציה ושתי בנותיה עברו לגור בדירה במקום פאולה ובנה, שם התגוררה עד למאסרה ב-1997.

אף על פי שאיימה לרצוח את מאוריציו לא פעם, לקח שנתיים עד שלמשטרה היו מספיק ראיות לכך שפטריציה אכן עומדת מאחורי הרצח. אחת מהן הייתה היומן שלה. ביומן של חברת התכשיטים הצרפתית היוקרתית קרטייה כתבה ביום הרצח רק מילה אחת: "פרדיסוס". גן עדן.

פטריציה רג'יאני, שהיא היום בת 72, נשפטה ל-29 שנה בכלא. ביחד איתה נעצרו גם המתנקש, הנהג והמדיום הפרטית שלה, ג'יוספינה "פינה" אאוריימה, ששימשה לה כיועצת.

גם בכלא לא הפסיקה פטריציה לספק כותרות לעיתונות האיטלקית. בתחילה ניסתה לבטל את גזר דינה בטענה שהגידול במוח הוא זה שגרם לה לאבד את כושר השיפוט. מאוחר יותר ניסתה לתלות את עצמה בעזרת סדין, אך נמצאה על ידי השומר. ב-2005 עורכי דינה הצליחו להשיג לה אישור מיוחד להכניס את החמוס שלה במבי להתגורר איתה בתאה. ב-2011 קיבלה זכאות לשחרור מוקדם מהכלא, אם תלך לעבוד. פטריציה סירבה. "מעולם לא עבדתי יום אחד בחיי", הסבירה, "ואין לי שום כוונה להתחיל עכשיו".

בזכות התנהגותה הטובה, היא שוחררה מהכלא באוקטובר 2016, אחרי 18 שנה בלבד. "ישנתי הרבה וטיפלתי בצמחים שלי ובחמוס שלי", הייתה תשובתה כשנשאלה לאחר שחרורה על ידי ה"גרדיאן" על חוויותיה מהכלא. למרבה הצער החמוס מת לאחר שאסירה אחרת התיישבה עליו בטעות.

אף שהצהירה שאין לה כוונה לעבוד יום אחד בחייה, עם שחרורה מהכלא פטריציה בכל זאת החלה לעבוד כיועצת בחנות התכשיטים היוקרתית בוזארט במילאנו - החנות שסיפקה את תכשיטיה של קריסטל קרינגטון בסדרה "שושלת".

מותג התכשיטים, שמונה את מדונה ופמלה אנדרסון בין לקוחותיו, נהנה כמובן מהפרסום שקיבל מהעובדה שליידי גוצ'י עובדת אצלו. ופטריציה, שתמיד הייתה מוחצנת, אקסצנטרית ומצחיקה, מספקת את הסחורה. כשצוות טלוויזיה חיכה לה פעם מחוץ לחנות ודרש לדעת למה היא שכרה רוצח שכיר ולא ירתה במאוריציו בעצמה, ענתה: "הראייה שלי לא כל כך טובה - לא רציתי לפספס".

בסרט תיעודי על חייה סיפרה פטריציה שזעמה על בעלה לשעבר. "הסתובבתי ושאלתי כל מי שאני מכירה, כולל את הירקן, אם למישהו יש אומץ להרוג את בעלי", אמרה. בסופו של דבר, פינה אאוריימה כיוונה אותה לבעל פיצרייה עם חובות שהסכים לרצוח את מאוריציו תמורת סכום נאה.
יש המאמינים שהזעם של פטריציה כלפי מאוריציו לא היה על רקע רומנטי, או אפילו כלכלי - אלא העובדה שהוא מכר את גוצ'י. במהלך המשפט שלה לבשה פטריציה אך ורק בגדים של גוצ'י, וגם כיום היא הייתה שמחה מאוד לקבל תפקיד קריאטיבי בחברה.

פטריציה חיה במילאנו. בסופי השבוע אפשר לראות אותה מסתובבת בעיר עם תוכי על הכתף. שתי בנותיה, שירשו את הונו של אביהן, נשואות ומתגוררות בשווייץ וניתקו את הקשר עם אמן. ולמרות הכל, בראיון ל"גרדיאן" האנגלי מהשנים האחרונות אמרה פטריציה שאם היא הייתה יכולה לראות שוב את מאוריציו היא הייתה אומרת לו שהיא אוהבת אותו. 