“אני צופה בכמה שיותר סרטונים של הדמות ומתחילה לנתח את תווי הפנים ולהשוות אותם לתווי הפנים של השחקן“, ליאת שיינין, מעצבת הדמויות והמאפרת הראשית של “ארץ נהדרת“.
איך את ניגשת לעצב דמות?
“קודם כל חשוב להגיד שאין לי הרבה זמן. בדרך כלל אני יודעת על הדמויות יום לפני, אז זה מאוד לחוץ. אני מסתכלת על השחקן ולומדת את הדמות. בשלב הראשון אני צופה בכמה שיותר סרטונים של הדמות ומתחילה לנתח את תווי הפנים ולהשוות אותם לתווי הפנים של השחקן. להסתכל איזה שיער צריך, אם צריך להשמין את הפנים, צבע עיניים וכו’"
"אז אני מסתכלת על המאפיינים הבולטים של הדמות שאפשר להקצין קצת, גם כדי להצחיק וגם כדי להדגיש. בדרך כלל אומרים לי איזה שחקן יגלם איזו דמות ולפעמים מתייעצים איתי. כל זה נעשה ביום שלפני הצילומים. יש לי תבניות של פנים שהכנתי לאורך השנים, ואני יושבת ומנסה לבנות את הדמויות. חשוב להדגיש שיש לי צוות מדהים של מאפרות, אני לא לבד שם, והתרומה שלהן אדירה לתוצאה הסופית", סיפרה.
מה האתגר העיקרי העומד בפנייך?
“האתגר העיקרי הוא להספיק לעצב את הדמות בזמן. יש לי בערך חצי יום לעבוד על דמות. אני מקבלת רשימה סופית בשעה 11־12 בבוקר, וצריכה בזמן הזה גם לדאוג לעדשות, לפאות ולתוספות פנים".
"למזלנו, יש הרבה דמויות שהן קבועות, אז זה קל יותר, אבל כשיש דמויות חדשות, צריך לבנות אותן מחדש - לחיים, סנטר, מצח וכו’ כדי לקרב כמה שיותר את השחקן לדמות. מצד אחד אתה לא רוצה להעלים את השחקן, ומצד שני אתה רוצה שהוא יהיה דומה לדמות. זה טריקי", ציינה.
יש לך קוריוז מאחת הדמויות שעיצבת?
“לפני המון שנים, כשרק התחלנו עם איפור הפרוסתטיקה, איפרנו את עלמה זק כקנצלרית גרמניה ואת אלי פיניש כעמרי שרון באותו החדר, והתבלבלנו בתוספות: שמנו לפיניש את התוספות של עלמה. זה היה נראה קצת מוזר ולא הבנו למה. רק כשהתחלנו להדביק את התוספות לעלמה, הבנו את הטעות. הקהל כבר חיכה באולפן וכבר לא נותר זמן", נזכרה.
"תלשנו את האיפור מפיניש והעברנו לעלמה במהירות שיא ואיפרנו שוב את פיניש בלחץ פסיכי. זה עבר בסדר בסוף, והצופים בבית והקהל לא היו מודעים לבלגן שהיה מאחורי הקלעים, אבל אי אפשר לתאר את הלחץ שהיינו בו מאחורי הקלעים. למדנו לאלתר המון, לזרום עם השינויים, להתגמש ולעבוד כמה שיותר מהר", סיפרה שיינין.
“אנחנו מצלמים שלושה מערכונים ביום, אז אני והשחקנים עפים ביחד לגבי מה מצחיק אותנו״, מיכל אפרתי, מעצבת הדמויות והמאפרת הראשית של “היהודים באים“.
איך את ניגשת לעצב דמות?
“אני מאפרת גם ב’ארץ נהדרת’ ועובדת שם יחד עם ליאת שיינין, המאפרת הראשית, אבל ‘היהודים באים’ זה ממש הבייבי שלי. ב’יהודים באים’ יש לנו 35 ימי צילום, ויש לי בערך 400 דמויות, ובניגוד ל’ארץ נהדרת’, רוב הדמויות הן מומצאות מאפס. אלו דמויות תנ"כיות שרוב מה שאתה יודע עליהן הוא שיש להן זקן ארוך. אנחנו מצלמים שלושה מערכונים ביום, אז אני והשחקנים עפים ביחד לגבי מה מצחיק אותנו, מה עושה לנו את זה".
"לפעמים השחקן יכול להגיד לי שלדמות הזו הוא רוצה ככה וככה. יש לנו פגישה עם היוצרים, עם הבמאי ועם המלבישה, ואנחנו ביחד יוצרים את הדמויות. השחקנים שונאים זקנים כי זה מגרד על הפנים, אז אני מנסה למצוא רעיונות מקוריים. למשל בעונה הראשונה עשיתי למוני מושונוב בתור הנביא ישעיהו זקנקן קטן ועשיתי ממנו צמה. ב’יהודים באים’ נותנים לי המון חופש לעשות מה שאני רוצה, והעיקר שיהיה נוח לשחקן", סיפרה אפרתי.
מה האתגר העיקרי העומד בפנייך?
“האתגר פה הוא להמציא דברים, אז אני יושבת וקוראת את התסריטים, קוראת על הדמויות, מתייעצת עם היוצרים. בגלל שאלו ימי צילום רצופים, אז להרבה מאוד דמויות אני מביאה המון פאות מראש. לפעמים אני רואה פאה שלא קשורה לכלום, אבל היא מצחיקה אותי ואני מחליטה להביא אותה. אני חייבת שתמיד יהיה טוויסט בעלילה. המטרה שלי בסוף היא שיהיה כיף ושנצחק מזה. התענוג ב’יהודים באים’ הוא ליצור יש מאין לפי החזון שלך".
כמה זמן לוקח לך לעבוד על דמות?
“ב’יהודים באים’ יש מקסימום חצי שעה. אנחנו מאוד מנסים לתקתק את זה".
יש לך קוריוז מאחת הדמויות שעיצבת?
“את הזקן של מוני אני מאוד זוכרת. בנוסף, יש את הדמות של שלמה, שהוא קהלת. היוצרים רצו שזו תהיה דמות אמהית, והשחקן יניב ביטון לא ידע כל כך איך לעשות אותה, אז החלטתי לשים לו את הפאה הפוך, איפרתי אותו באיפור מעושן, וזה ממש הכניס אותו לדמות".
ואיך את ניגשת לעצב דמות?
“אני מאפרת גם ב’ארץ נהדרת’ ועובדת שם יחד עם ליאת שיינין, המאפרת הראשית, אבל ‘היהודים באים’ זה ממש הבייבי שלי. ב’יהודים באים’ יש לנו 35 ימי צילום, ויש לי בערך 400 דמויות, ובניגוד ל’ארץ נהדרת’, רוב הדמויות הן מומצאות מאפס. אלו דמויות תנ"כיות שרוב מה שאתה יודע עליהן הוא שיש להן זקן ארוך. אנחנו מצלמים שלושה מערכונים ביום, אז אני והשחקנים עפים ביחד לגבי מה מצחיק אותנו, מה עושה לנו את זה".
"לפעמים השחקן יכול להגיד לי שלדמות הזו הוא רוצה ככה וככה. יש לנו פגישה עם היוצרים, עם הבמאי ועם המלבישה, ואנחנו ביחד יוצרים את הדמויות. השחקנים שונאים זקנים כי זה מגרד על הפנים, אז אני מנסה למצוא רעיונות מקוריים. למשל בעונה הראשונה עשיתי למוני מושונוב בתור הנביא ישעיהו זקנקן קטן ועשיתי ממנו צמה. ב’יהודים באים’ נותנים לי המון חופש לעשות מה שאני רוצה, והעיקר שיהיה נוח לשחקן", ציינה.
מה האתגר העיקרי העומד בפנייך?
“האתגר פה הוא להמציא דברים, אז אני יושבת וקוראת את התסריטים, קוראת על הדמויות, מתייעצת עם היוצרים. בגלל שאלו ימי צילום רצופים, אז להרבה מאוד דמויות אני מביאה המון פאות מראש. לפעמים אני רואה פאה שלא קשורה לכלום, אבל היא מצחיקה אותי ואני מחליטה להביא אותה. אני חייבת שתמיד יהיה טוויסט בעלילה. המטרה שלי בסוף היא שיהיה כיף ושנצחק מזה. התענוג ב’יהודים באים’ הוא ליצור יש מאין לפי החזון שלך".
כמה זמן לוקח לך לעבוד על דמות?
“ב’יהודים באים’ יש מקסימום חצי שעה. אנחנו מאוד מנסים לתקתק את זה".
יש לך קוריוז מאחת הדמויות שעיצבת?
“את הזקן של מוני אני מאוד זוכרת. בנוסף, יש את הדמות של שלמה, שהוא קהלת. היוצרים רצו שזו תהיה דמות אמהית, והשחקן יניב ביטון לא ידע כל כך איך לעשות אותה, אז החלטתי לשים לו את הפאה הפוך, איפרתי אותו באיפור מעושן, וזה ממש הכניס אותו לדמות".
“הכי כיף לראות את הקליק אצל שחקן כשפאה שבחרתי עוזרת לו להבין את הדמות“, שחר בר נחום, מאפרת ראשית של “זהו זה!“.
איך את ניגשת לעצב דמות?
“יצא לי לעבוד בהרבה סטים גדולים כמו ‘פאודה’, ‘היהודים באים’ ו’תמונת הנצחון’ ולעבוד עם הרבה מאפרות מוכשרות מאוד, שלמדתי מהן המון. צפיתי בהן עובדות במשך חודשים, ובחרתי אילו שיטות לאמץ לעצמי. כשאני מעצבת דמות אני מתחילה בלהבין את האופי שלה, איך היא מתייחסת לעצמה ואיך היא רואה את העולם שלה. אם היא מלאה ברגש או מאופקת, אם היא צריכה להיראות ייצוגית ומסודרת או מוחצנת ודומיננטית, וכמובן תמיד אני מתייחסת לתקופה ולסביבה שלה".
מה האתגר העיקרי העומד בפנייך?
“ב’זהו זה!’, כמו בכל הפקה, האתגר הוא למצוא יחד עם מחלקת הלבשה את הפאה והבגד שייתנו לשחקן השראה בשביל לדייק את הדמות ולעשות אותה הכי מצחיק שאפשר. בכל שבוע אני מקבלת את המערכונים החדשים שהולכים להצטלם. יום לפני הצילומים אני הולכת למחסן הפאות של רבקה זהבי, ומתוך מאות פאות אני בוחרת בערך 30 דמויות לכל תוכנית. למדתי להכיר את השחקנים ואת ההעדפות שלהם".
"לכל אחד יש את הגוונים שהוא מעדיף, הסגנונות והתסרוקות שיושבים עליו יותר טוב. ובהתאם לתפקיד של כל אחד במערכון, אני בוחרת פאה וזקן או שפם. ביום הצילום אני מגיעה עם פאות מותאמות לכל מערכון, אבל תמיד צריך לדעת לאלתר. לפעמים, תוך כדי ההתארגנות, כשמרכיבים את הדמות, לשחקן יש חזון ואת איך שהוא דמיין את הדמות כשהוא קרא את התסריט. הם יכולים לזרוק מילה שנותנת לנו כיוון, ואנחנו מוצאים ביחד את הדמות שמדויקת להם. הכי כיף לראות את הקליק אצל שחקן כשפאה שבחרתי עוזרת לו להבין את הדמות שהוא הולך לשחק", סיפרה.
יש לך קוריוז מאחת הדמויות שעיצבת?
“פעם אחת גידי גוב היה צריך לשחק את אלוהים, דמות שכבר הצטלמה במערכונים קודמים. הצעתי להוסיף לדמות משהו קטן, וגידי זרק שהוא רוצה קוקיות. בסוף, ההברקות של הרגע האחרון הן הכי מצחיקות".
“אני מפסל בתלת–ממד את הדמות עד שאנחנו מבסוטים ואחר כך מייצר בסטודיו“, אורגד אדרי, מעצב ומייצר תלבושות מיוחדות, סטודיו מוסטש, עבור “הזמר במסכה“.
איך אתה ניגש לייצר דמות?
“בחמש שנות הקריירה שלי בתחום הזה הלבישו לי כל מיני הגדרות כמו בובנאי ומעצב תלבושות, אבל בסופו של דבר אני מייצר ‘ארט לביש’, אמנות לבישה שיכולה להיות מכל חומר אפשרי. אני קודם כל מתחיל מסקיצה, השראות, רפרנסים וכו’, עושה תחקיר ומנסה להבין לאיזה מקום אני נוחת. אחרי זה אני מתחיל לעצב סקיצה, לצייר ולקשקש ולחשוב על רעיונות מגניבים. בהמשך אני יוצר מודל תלת־ממד, והלקוחות שלי מבינים פחות או יותר מה הם עומדים לקבל, ואז אני בונה את זה".
אני צריך לתקצב את זה נכון ולחשוב באיזה חומר נכון להשתמש, כמובן תוך שיקול של עלות מול תועלת. כשהתקציב אינסופי אפשר לעשות הכל, אבל התקציב הוא תמיד סופי. עם הזמן למדתי להתאים את עצמי. הפרויקט הגדול הראשון שלי היה יצירה למשימה של ‘האח הגדול’. אחרי תקופה קיבלתי פנייה מ’הזמר במסכה’ לייצר מסיכות, ומאז אני מייצר פרויקטים גדולים לארץ ולחו"ל", הוסיף.
כמה זמן לוקח לך לייצר מסיכה?
“אין זמן זהה לשום פרויקט. הכל תלוי בעיצוב, לאילו שחקנים זה מיועד. ממוצע של פרויקט בסטודיו הוא לרוב שלושה שבועות. בעונות הקודמות של ‘הזמר במסכה’ ייצרתי חצי מהמסיכות, וזה לקח בערך חודש וחצי־חודשיים לשמונה דמויות. בעונה האחרונה, בגלל שעשינו רק שתי דמויות, לקחתי את הזמן קצת יותר. הניסיון לימד אותי שהעבודה לרוב תתרחב כדי להתאים לכמות הזמן שיש לך. אני עובד תמיד עד הדקה האחרונה".
מה הקו המנחה אותך כשאתה ניגש לייצר תחפושת ל"זמר במסכה"?
“אני מקבל את הסקיצה מהמעצבת עדי אנה טלז’ינסקי, ואז אני צריך להבין איך אני מנפח את הציור הזה למשהו אמיתי. אני מפסל בתלת־ממד את הדמות עד שאנחנו מבסוטים ואחר כך מייצר בסטודיו. אני כמובן צריך להתאים את הצבעים והחומרים שבהם אני משתמש לבדים ולחומרים שהיא בחרה לבגדים של הדמות. איפה שאני יכול, אני נותן את הטאץ’ האישי שלי".
"בדגה, למשל, צבעתי את כל הכובע ים שלה בדוגמה של דג זהרון והוספתי אחר כך שיבוצים מהבד של השמלה המהממת שלה (שתפרה ואלה סטץ) כדי לתת הרגשה מוחשית יותר. זו עבודת נמלים, אבל זה מספק בטירוף", סיפר".
מה האתגר העיקרי העומד בפניך?
“ב’זמר במסכה’ היו לא מעט אתגרים: בתחפושת החמסה היה את עניין המנגנון: בניגוד לבובה רגילה שבה אפשר להכניס בפנים איזה מנגנון שאתה רוצה, כאן יש עין ענקית וראש של שחקנית מאחוריה. הכל שם ריתוכים עדינים וחישובים בשביל שיעבוד הכי טוב שאפשר. לראות בסוף איך שני קליין תפעלה את המסיכה הזאת בכזאת אלגנטיות היה שווה את הכל".
"בדגה (שהתגלתה כעדי ביטי) היו שני אתגרים עיקריים: הכנפיים, שגם הן היו עבודת ריתוך עדינה של המון צינורות נירוסטה דקיקים, והפה - קיבלתי עליו ריג’קט באחת המדידות שהוא גדול מדי אחרי שהמסיכה כבר הייתה צבועה. במקצוע שלי זה אסון כי לשנות מבנה אחרי שיש כבר גימורים וצבע זה סיוט. לראשונה בישראל ביצענו ניתוח להקטנת שפתיים שעבד מעל המצופה. יומיים החלמה", הוסיף.