ה"Diesel Egg Hunt" שמרטנז יצר הוא הרבה יותר מתרגיל שיווקי חכם. זו הצהרה אמיתית על מה שהוא חושב שאופנה צריכה להיות: נגישה, משחקית ולא מפחידה. במקום שהקהל יתבונן מרחוק על דוגמניות שמציגות בגדים שהם לעולם לא יוכלו להרשות לעצמם, הוא הביא את הבגדים אל הרחוב ואמר לכולם - גם זה שלכם.
הטריק החכם ביותר בקולקציה הוא האופן שבו מרטנז משחק עם תפיסת הראייה. הוא יוצר בגדים שנראים כאילו הם מורכבים מחלקים שונים שכמעט לא מחוברים, אבל כשלובשים אותם הם יושבים בצורה מושלמת. זה כמו קסם - אתם רואים שמלה שנראית כמו פאזל מפורק, אבל כשאתם מנסים אותה היא פתאום הופכת לחתיכה אחת שמשתלבת עם הגוף בצורה הכי טבעית שיש.
הטכניקה הזאת של אשליות חזותיות מגיעה לשיא בפריטים הדו-שכבתיים שלו. הוא בונה בגדים שבהם השכבה הפנימית גדולה מהחיצונית, מה שמבלבל את העין ויוצר תחושה שהבגד "נע" עם מי שלובש אותו. זה לא סתם טריק טכני - זה אמירה על איך בגדים צריכים להתנהג ברגע שאתם לובשים אותם. הם לא צריכים להיות פסלים יפים שאתם חוזרים הביתה ותולים בארון, הם צריכים להיות חלק מהחיים שלכם.
מה שהכי מרשים בקולקציה הזאת זה שהיא מצליחה להיות נועזת מבלי להיות מאיימת. כל הטריקים הטכניים, כל האשליות החזותיות וכל הפרטים המתוחכמים - הכל מגיע כדי לגרום לכם להרגיש יותר בנוח עם עצמכם, לא פחות. זה בדיוק מה שמרטנז התכוון אליו כשאמר שאופנה היא משחק - משחק שכולם יכולים להשתתף בו.
הרעיון של ה-Diesel Egg Hunt הוא לא רק גימיק. זו דרך לומר שאופנה לא צריכה להיות נחלתם הבלעדית של אנשים שיכולים להרשות לעצמם כרטיסים לשורה הראשונה. כשאתם מפזרים את התצוגה ברחובות העיר, אתם אומרים שהאופנה הזאת שייכת לכולם - למי שעובד במשרד, למי שמטייל, למי שרק עובר במקום. זה משחק, וכולם מוזמנים.
התרעות פיקוד העורף