שבוע האופנה ישראל־קנדה תל אביב 2025, שנערך השבוע, הזכיר לנו שאי אפשר להספיד את האופנה הישראלית. השבוע העמוס בתצוגות לא היה רק חגיגת סטייל, הוא היה גם תזכורת למה שיפה כאן, דווקא בגלל המורכבות.
אחרי הפסקה של שנתיים, התעשייה המקומית חזרה להאיר, ולא רק באור של פלאשים ומצלמות, אלא גם באור אחר: של חיבוק, של יצירה, של אמונה מחודשת בכוח של היופי לחבר בין אנשים.
כבר בערב הגאלה שנערך במשכן החדש של "ישראל קנדה", היה אפשר להרגיש את זה. לא עוד אירוע נוצץ מנותק מהמציאות, אלא הצהרה על תקווה. מוטי רייפ, האיש שמאחורי שבוע האופנה, דיבר על שוויון, על גיוון, על יופי בכל גיל, צבע ומידה - ועל הרצון להשתמש באופנה כבמה לשינוי חברתי. נדמה שהמסלול הפעם היה לא רק מקום להציג עליו בגדים אלא גם במה לרעיונות.
השנה אפשר היה לראות בבירור את הבשורה החדשה: קולות צעירים עם אמירה אישית ואותנטית. בתצוגת “הלבבות", לדוגמה, מעצבות ומעצבים צעירים הציגו פרשנות עדינה ונועזת לא פחות - לבוש שמדבר אהבה, נשיות וחוסן ישראלי, בלי להתנצל. כל דגם נראה כמו מכתב פתוח של תקווה, עם הרבה לב.
עוד רגע מרגש היה תצוגת "חגיגה של תרבות ישראלית", שחיברה בין יוצרים מכל העדות והדתות. יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים חלקו יחד מסלול אחד, כל אחד עם השראה מהשורשים שלו. זו הייתה תזכורת לכך שאופנה יכולה להיות לא רק שפה של סגנון - אלא גם אמצעי לביטוי של שותפות.
ובתוך כל אלה, אי אפשר היה להתעלם מתצוגת "עד החטוף האחרון", מחווה נוגעת ללב שהוקדשה למשפחות החטופים והנעדרים. זה היה רגע שקט בתוך כל הזוהר, שבו האופנה נגעה בלב באופן ישיר: בגדים בגוני לבן, סרטים צהובים והמסר הפשוט והחד - לא שוכחים אף אחד. זו הייתה אולי התזכורת הכי עוצמתית השבוע לכך שגם האסתטיקה היא דרך לומר שאנחנו עדיין עם אחד.
בין שלל התצוגות אפשר היה לראות יצירות של מעצבים בולטים כמו ויוי בלאיש, הגר אלמביק, ירון מינקובסקי, יובל כספית בשיתוף פעולה מיוחד עם טרמינל X, קיאן פרנקפורט, לי אלמונד, חנה מרילוס, עידן לרוס, אלון ליבנה, ליאל ימין, איתי בצלאלי, שחר אבנט, וכמובן טובה'לה.
אחרי שנים לא קלות, לא מעט מעצבים בחרו לקחת חלק בשבוע האופנה, וזה לא דבר של מה בכך. בתוך תקופה של חוסר ודאות, היה משהו מנחם בידיעה שהבד, הצבע והקולקטיב היצירתי המקומי עדיין יודעים לספר סיפור של תקווה והתחדשות.
ואם יש טרנד אחד שאפשר להכתיר כבר עכשיו, הוא לא קשור לגזרה או לצבע, אלא לתחושה. התחושה שדווקא מתוך המקומי, מתוך המורכב, נולדת השראה. ושעל המסלול בתל אביב - יש עדיין לא מעט אור.
התרעות פיקוד העורף