כן, עולם האופנה המסורתי הוא הניגוד המושלם לכל מה שעולם האופנה הנוכחי באמת צריך להיות - גמיש, משתנה תדירות וקולי, אבל על אמת. את אוזלת ידו של עולם האופנה המסורתי בכיבוש הטעם הציבורי מנצלת בשנים האחרונות החלופה הנוכחית של “הרחוב”- הרשתות החברתיות. אם פעם “הרחוב” היה אחד ממקורות ההשראה של תעשיית האופנה, הרי היום “הרחוב”, בעיקר זה בגרסתו המקוונת, כמעט ומחליף אותה ובעיקר את הרלוונטיות שלה כמשפיעה על סדר היום האופנתי של הצרכן.
עולם האופנה המסורתי הביא לעולם את החלוקה הבינארית לסגנונות. מספיק שאבקש מכם לעצום את העיניים ולדמיין מה מעלה בראשכם הביטוי “שיק צרפתי”, כדי להעלות בתודעתכם סגנון מסוים ומדויק ביותר. כנ”ל בנוגע לשיק אמריקאי (מישהו אמר כובע נהגי משאית ומכנסי תיירים מפלורידה?) וגם שיק איטלקי (מחשוף נדיב, נעלי עקב ושיער דרמטי). נדמה שעולם האופנה המסורתי הצליח לחלק, לא מעט באמצעות חלוקת שבועות האופנה, את הלוק העולמי למראות מובחנים ומקומיים ברורים. אך לא עוד, כי נדמה שלאט אך בטוח, הופך הלוק שלנו מלוקאלי לגלובלי.
עלייתן של הרשתות החברתיות עשתה לעולם האופנה את מה שעשו חברות התעופה והטיסות הזמינות לתחושת השייכות הגיאוגרפית של האדם הקטן. כולנו הפכנו להיות אזרחי העולם הגדול, אזרחים גלובליים, אם תרצו. הרשתות החברתיות הפכו אותנו גם למתלבשים גלובליים, ואת הסגנון שלנו לכזה אשר לחלוטין אפשר לאפיין אותו כלא תלוי מקום. ליתר דיוק, הסגנון הגלובלי הוא למעשה הסגנון האינסטגרמי. נדמה שמגזין האופנה האמיתי והמדויק ביותר כדי לחזות את הטרנד הנכון של הרגע הוא ממש לא ווג, הוא רשת האינסטגרם, שבה הפאשניסטות החזקות ביותר מרחבי העולם מאחדות כוחות, מתאמות גרסאות ומספקות לצופות העממיות והנלהבות בפיד שלהן את עשרת הדיברות לסטייל עדכני מהוקצע. לווג יש אולי גרסה בריטית וגרסה ברזילאית, גרסה יפנית ואיטלקית - כל אחת מהן מאופיינת היטב על פי קהל היעד שלה וטעמו האופנתי. אבל באינסטגרם אין חלוקה כזאת - כולם נחשפים לאותם דימויים.
התרעות פיקוד העורף