בכל יום תגווני עם אחד ממזונות העל, וביום שבת תנוחי - זו ההמלצה שקיבלתי מההרבליסט אבי ציטרשפילר. הסופר־פודס כוללים קבוצה של מזונות בעלי תועלות בריאותיות רבות. אבל כל החוכמה היא לא סתם לצרוך אותם. הסוד הוא רוקחות נכונה. אז בהמשך להמלצת העשבונאי, את היום הראשון בשבוע התחלתי עם גוג'י ברי, פרי אדמדם שגדל לרוב במזרח אסיה. הוא מקושר לסירקולציה ולזרימה של דם, מסייע להרגיש אנרגטיים, ויש אפילו הטוענים שהוא מאריך חיים. את הקפה של הבוקר החלפתי במשקה שכלל כפית וחצי מהפרי עם מים רותחים. בהתחלה הטעם היה טיפה מריר, אבל אחרי כמה שניות הצלחתי למצוא את המתיקות, במיוחד בזמן לעיסת הפירות.
 

את היום השני פתחתי שוב עם משקה גוג'י ברי. בצהריים, כשהכנתי סלט, השתמשתי בסופר־פוד נוסף: זרעי צ'יה, ופיזרתי אותם בנדיבות. מתברר שטעיתי. "אין לצרוך באותו יום שני סוגים שונים של סופר־פודס", הבהיר ציטרשפילר, שהוא גם הבעלים של "חוות דרך התבלינים". כשמשתמשים בחומרים שמחזקים, כדאי בכל יום לצרוך צמח אחר. טעות נוספת הייתה אופן השימוש בזרעי צ'יה. כדי לקבל את זמינות החומרים הפעילים ואת התועלות שלהם - למשל ערכים מאוד גבוהים של חומצות שומן חיוניות, ובעיקר אומגה 3 - מומלץ להשרותם בלילה. 
 

עשיתי ניסיון נוסף. מילאתי חצי כוס בזרעי צ'יה, וכיסיתי אותם במים. כך הם עמדו לילה שלם. אחר כך העברתי את התכולה למכל פלסטיק עם מעט מים והכנסתי למקרר. לעיסה השחורה שהתקבלה - הדומה קצת לפרג - חיי מדף ארוכים. אפשר להחזיק במקרר לפחות חודש ולהוסיף בכל פעם כפית אחת לסלט או לשייקים. בהתחלה הייתי מאוד חשדנית כלפי התוצרת, ורק לאחר היסוסים רבים, שכנעתי את עצמי לטעום. את הטעם - ליתר דיוק חוסר טעם - היה די קשה להגדיר. הדבר היחיד שהרגשתי הוא סוג של שמנוניות בפה. כשפיזרתי בסלט, היה יותר קל לעכל זאת.

הכוכב ביום השלישי היה הקצח, שטוב לעיכול וגם למערכת הנשימה. הרתחתי שתי כפיות עם שתי כוסות מים ונתתי לאדים להתפשט בחדר. אולי זה יבריח את תחלואי החורף. קצח גם מאוד מתחבר עם המטבח הקר: תוספת לסלט, לטחינה, לכריכים, לגבינות. כדי לקבל את המיטב שבו התבקשתי לא להתעצל ולטחון אותו במטחנת תבלינים. 
 

עם מורינגה - המכילה הרבה חלבון, מינרלים וגם מאזנת את הגוף - המלאכה ביום הרביעי הייתה קלה יותר. שמתי שתי כפות עלים בידיים, שפשפתי, העלים התפרקו והיוו תבלין נהדר לסלט ירקות עם גבינת מוצרלה. גם הטחינה שודרגה. 


את החורף קשה לעבור ללא מרק, שאותו שדרגתי ביום החמישי עם אבקת מאקה, צמח המחזק לא רק את המערכת החיסונית, אלא גם את הצד המנטלי. את האבקה הוספתי ממש לקראת ההגשה, ולא בזמן הבישול עצמו. 


מזון־על נוסף שקיבלתי הוראה חד־משמעית לא להתעלם ממנו הוא הטף, המסייע לחיזוק הגוף ולאיזון כולסטרול וסוכר. המשקיענים יכולים להשרות את הזרעים בלילה. למחרת יש לשתות את המים וללעוס את הטף, שטעמו לדברי ציטרשפילר נע בין אגוזים לכרוב. בחרתי לוותר. העדפתי לחפש מסעדה אתיופית טובה ולהתענג על אינג'רה, לחם העשוי מטף שהותסס. 
 

אחרי שבועיים שבהם הסופר־פודס נהיו חברים טובים שלי, תהיתי אם אני מרגישה משהו שונה בתוכי. התשובה – לא. לא באמת. עם זאת, תוך כדי מחשבה, רצתי להכין כוס משקה גוג'י ברי. בדיוק קראתי שלפירות האדומים יש גם סגולות של אנטי־אייג'ינג. הם אפילו מונעים היווצרות קמטים. שווה לנסות, אולי על הדרך אחסוך כמה מאות שקלים על קרמים. 


המיתוס: מגנזיום הוא אחד המינרלים החשובים בגוף
 

"מגנזיום משתתף ביותר מ־300 תהליכים בגוף, למשל ייצור חלבונים, יצירת אנרגיה, חלוקת תאים, העברת מסרים עצביים ואיזון לחץ דם, וגם תורם למניעת אוסטיאופורוזיס", אומרת ד"ר אולגה רז, ראש תחום תזונה קלינית, הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל. "לפי הספרות המדעית, 8%־20% מאוכלוסיות שונות בעולם סובלות מחוסר במגנזיום, שסימניו הם התכווצות שרירים, חוסר תחושה, נימול, עייפות וחולשה. מחסור במגנזיום עלול להשפיע גם על פעילות הלב.

"מומלץ לצרוך מזונות העשירים בו: קטניות, דגנים מלאים, סויה, שקדים, קשיו, בוטנים, ירקות בעלי עלים ירוקים, קוואקר, תפוח אדמה, אבוקדו, בננה ושוקולד מריר. כמו כן, אחד המקורות הנחשבים למגנזיום הוא מים. מים מותפלים הם נטולי מגנזיום, אך בקניית מים מינרליים חשוב לשים לב לתכולת המגנזיום ולהעדיף מים שעשירים יותר במינרל זה".