מעטות המסעדות בארץ שמסוגלות להתחרות בנוף המרהיב הנשקף מחלונותיה של מסעדת "הלנה" בקיסריה. גלי ים כחול מרהיב המתנפצים על הסלעים, בהחלט מרחיבים את הלב.
 

נוף הוא סיבה טובה על מנת להגיע למסעדה, אבל סיבה משנית. וכי מה תעדיפו - מסעדה עם נוף בלתי נשכח ואוכל בינוני, או מקום עם אוכל מצוין בלוקיישן מפוקפק? למרות הנטייה הטבעית להעדיף אוכל טוב ("כי נוף יש לנו בבית"), אנחנו מודים שנוף כחול ואווירה בוטיקית עלולים לבלבל את החושים ולגרום לנו להעריך את האוכל יותר מכפי שהוא באמת. ב"הלנה", לפחות לפי התרשמותנו, אוחזים בחבל בשני קצותיו - על הנוף דיברנו, וגם האוכל טעים, לפחות ברובו.
 

גבינת בורטה על קרפצ'יו דלעת (64 שקלים) נשמעת טעימה יותר על הנייר ממה שהיא במציאות. טעמה המאוזן של הבורטה (יש שיגידו, טעמה האנמי) מצריך חיבור לחומר גלם בעל טעם עז. לא בטוח שהדלעת עושה את העבודה – מלבד תרומה לפרזנטציה יפהפייה של כתום ולבן, שילוב פוטוגני במיוחד. לא יעזרו טיפות הבלסמי על גבי הדלעת, הן לא ממש מצליחות להציל את המנה משעמומה.
 

סלט העשבים, מנגד, נשמע כמו מנה שכמותה אכלנו אינספור פעמים, אולם דווקא כאן הוא מפתיע בתיבול עז ומתקתק, עם גבינת בושה שרופה טעימה במיוחד ופיצוחים מלוחים (58 שקלים). זו הייתה גם המלצתה של המלצרית, ואנחנו שמחים שזרמנו איתה.
 

גם מנות הדגים היו טובות, אחת מביניהן עם טוויסט: הלברק הפתוח אפוי בטאבון ומוגש כשהוא מזוגג במיסו עם שעועית ירוקה וקרם חזרת אכזרי (136 שקלים); השנייה קלאסית יותר - פילה בס על ניוקי ביתי בקרם תרד טורקי (116 שקלים). לא טעמנו מעולם תרד בטורקיה, אבל אם טעמו חסר טעם כמו זה, אפשר לוותר עליו ועל הדאווין האוריינטלי ולהתענג מהדג עצמו, שהגיע עסיסי וכיפי, עשוי במידה הנכונה ובכמות נדיבה למדי. 
 

תפריט הקינוחים מתעתע במקצת. מתברר שהמילים "עוגת גבינה וריבה ביתית" מתייחסות לכך שרק הריבה ביתית ואילו העוגה מיובאת; ואילו גלידת הטחינה (39 שקלים) התבררה כעמוסה בסוכר. למזלנו, הושק באותו היום קינוח חדש שכבש אותנו: מלבי רוזטה עשוי שקדים, עם כדור גלידת מלון תוצרת בית מעליו ואמרטו מתחתיו (39 שקלים). טעמים רגועים ועדינים, שגרמו לנו לסיים את הארוחה במחיאות כפיים.
 

לאחרונה רקח השף עמוס שיאון תפריט ליקוט חופים יחד עם יתיר שדה מ"שירת השדה"; זהו תפריט טעימות מיוחד ועונתי המתבסס על ליקוט צמחי בר האופייניים לאזור מישור החוף הישראלי. התפריט (מוגבל בזמן) מאפשר לסועדים לבחור מנות בודדות, או לחלופין ליהנות מארוחה זוגית במחיר קבוע מראש, המעניקה הצצה לטעמים לא מוכרים של ים ואדמה. בין המנות: חסת קרח עם שרימפסים חלוטים, קרטוני בריוש וביצה קשה, צ'יפס עלי מלוח לצד טרטר דג ים, אבטיח ושקדים ירוקים כבושים על איולי זעפרן וטוביקו שחור ועוד.
 

כשעזבנו את "הלנה" כבר היה חשוך ולא הצלחנו לראות דבר מהנוף, מה שאילץ אותנו להביט זה בזה בחשכה ולסכם: גם בלי הנוף, המסעדה טעימה מאוד ושווה הגעה.

"הלנה", נמל קיסריה, ‏04-6101018‏

מוסר ים ב"שצ'ופק". צילום: אפיק גבאי מוסר ים ב"שצ'ופק". צילום: אפיק גבאי




מסר מן הים

"שצ'ופק נולד ב־1900", כך כתוב בשלט הראשי המקדם את פני הבאים בשערי מסעדת הדגים הוותיקה בבן יהודה בתל אביב. כמה ותיקה? ובכן, לא, היא לא בת 119 שנה (במקרה כזה לא היינו מעזים לאחל לה "עד 120"), אלא בת כרבע מאה בלבד. ליתד דיוק, בת 24 בלבד. והשלט? ובכן, זו לא הטעיית הציבור, חלילה, אלא הוקרה לאביו של הבעלים לשעבר, מר שצ'ופק, שנולד בשנה זו.

ונדמה שהמסעדה באמת לא השתנתה במהלך השנים. הבעלים הנוכחי אף הצהיר על כך לא אחת: המנות מתבססות על דגה טרייה מהים, ובזה כוחנו. במילים אחרות, כאן לא תמצאו מנות מתוחכמות, אלא את הבייסיק. מהבחינה הזו, "שצ'ופק" מצטיינת.
 

זה מתחיל בעשרה סוגי סלטים המוגשים לשולחן, כחלק ממחיר המנה העיקרית. סלט ירקות קצוץ שנחתך ממש בסמיכות ומתובל היטב, איקרה, טחינה, דג מלוח, סלט חצילים, סלט סלק, ירקות מוחמצים, סלט עגבניות מרוסקות ולחם. אין כאן יציאה קולינרית מבריקה, אבל הטריות זועקת לשמיים. 
 

המנות שהגיעו לאחר מכן התכתבו עם אותה האווירה: הכל טרי, נוצץ, מרגיש כמו מקום שקודם כל שומר על בריאות הקיבה שלכם. הן פילה הדניס (135 שקלים) והן מוסר הים (135 שקלים) שהגיע כדג שלם הם מנות נדיבות, עשויות היטב, מתובלות בעדינות, ולידן סלט רוקט שהמרירות ממנו והלאה. לא יודע מי השף שעמד מאחורי הסירים באותו הערב שהגענו, אבל אנחנו כבר שמחים להעניק לו את אות התיבול לשנת 2019. יש לו יד. 
 

גם הבוואריה (29 שקלים), שבתפריט נכתב שהוכנה על פי מתכון סודי, התבררה כמעודנת וחביבה. לא בדיוק מתוחכמת כמו הבוואריה של מיקי שמו, ובכל זאת, שווה. 

"שצ'ופק", בן יהודה 256, תל אביב, 03-5441973