הקינמון הוא תבלין אהוב עם היסטוריה עשירה. הוא מוזכר בספרים סיניים לפני יותר מ־4,000 שנה בהקשר של ריפוי. במצרים העתיקה היה מרכיב בתערובת של עשבי תיבול ותבלינים ששימשו למילוי חללים בגוף החנוט. נמצאו גם באירופה עדויות לשימוש בתבלין כמרפא. 

קינמון הוא אחד התבלינים המזוהים עם החורף. כתוספת לעוגות, לדייסות, לתיבול קינוחי פירות, במיוחד תפוחים. בתבשילי קדירה של עוף ובשר ובמשקאות חמים - תה עם קינמון, סיידר חם עם קינמון. החוגגים את הכריסמס נהנים מהקינמון, משום שהוא מצוי במתכונים רבים של תבשילים ומשקאות ונחשב לתבלין החגים. באירופה מקובל לתבל יין חם בקינמון, במיוחד בשבועות שלפני החג. 

את התבלין מפיקים מהקליפה הפנימית של צמח הקינמון. בשונה מתבלינים אחרים, כמו פפריקה או זעתר, אפשר לצרוך אותו רק בצורתו המיובשת. ייבוש עשבי תבלין ותבלינים נעשה לרוב בחום גבוה, בדרכים טבעיות, באור השמש או בתנורים מיוחדים. התבלינים מכילים אלפי רכיבים הכוללים ויטמינים, מינרלים, פיטוכימיקלים (תרכובות מהצומח) ואנטי־אוקסידנטים (נוגדי חמצון) המגינים על תאי הגוף ומאיטים את קצב הזדקנותם.

חימום יכול לפגוע באיכות של הוויטמינים, במיוחד באלה הרגישים לחום, כמו ויטמין C. לעומתם, מינרלים וחלק מהפיטוכימיקלים נשארים יציבים גם לאחר חימום. 

את הקינמון אפשר לצרוך רק בצורתו המיובשת. אבקתו ידועה בהשפעותיה על רמות הסוכר והשומנים בדם. מחקר שבחן את כמות נוגדי החמצון במזונות שונים, ביניהם 425 עשבי תיבול ותבלינים ממקומות שונים בעולם, הוכיח כי גם לאחר ייבוש נותרים נוגדי חמצון. בתבלינים כמו אורגנו ובזיליקום כמות נוגדי החמצון ב־100 גרם מיובשים גבוהה יותר בהשוואה לטריים.

עוד נמצא במחקר כי אבקת הקינמון היא בין עשרת התבלינים העשירים בנוגדי חמצון. בראש הדירוג: ציפורן, מנטה, קינמון, אורגנו, תימין, מרווה וזעפרן. חשוב לשים לב כי תוצאות המחקר מעידות על כך שבאבקת קינמון כמות כפולה ויותר של נוגדי חמצון בהשוואה למקלות. 

קיימים זנים שונים של קינמון, הנבדלים ביניהם בהתאם למקומות הגידול שלהם. קינמון מציילון, שמקורו בסרי לנקה, נחשב לאיכותי ביותר. יש המכנים אותו הקינמון האמיתי. זנים נוספים הם הקינמון הסיני, האינדונזי והווייטנאמי. הקינמון הנמכר בארץ הוא לרוב הסיני. הקינמון הציילוני יקר, וההפצה שלו בעולם נמוכה. בצורתו האבקתית קשה להבחין בין הזנים השונים של הקינמון, אך כשמדובר במקלות המשימה פשוטה יותר. מקלות הקינמון הציילוני דקים ועשויים משכבות, בעוד שהמקלות של סין עבים יותר ומתגלגלים כלפי פנים.

בין שמשתמשים במקלות הקינמון ובין שבאבקה המופקת ממנו, אי אפשר לפספס את הארומה והטעם הייחודיים והחזקים של תבלין זה. איך הקינמון קשור למשקל? מעבר לתרומתו הקולינרית, הוא כאמור ניחן ביתרונות תזונתיים. ברפואה המסורתית קינמון ידוע כמסייע בהתמודדות עם מחלת הסוכרת. 

מחקרים מדעיים רבים ניסו לתקף טענה זו לאורך השנים, אך התוצאות שהתקבלו לא היו חד־משמעיות. מחקר סקירה גדול שבוצע בארצות הברית על ידי חוקרים באוניברסיטאות בקליפורניה ובקונטיקט הציג כי מדדים הקשורים בסוכרת מסוג 2, כמו רמות הגלוקוז (סוכר) בדם ורמות שומנים בדם, השתפרו באופן משמעותי לאחר צריכה של קינמון באבקה.

החומר הפעיל והנחקר בקינמון הוא הצינמאלדהיד (Cinnamaldehyde). נוזל שמנוני הנותן לתבלין את הארומה הייחודית לו וגם אחראי לתועלות הבריאותיות שלו.

מחקר חדש, שנערך באוניברסיטת מישיגן והתפרסם בכתב העת המקצועי “מטבוליזם" בחודש האחרון, מהווה עוד צעד בהבנת התועלות והמנגנונים של התבלין. במחקר בודדו תאי שומן של בני אדם, ובתנאי מעבדה הם נחשפו לרכיב הפעיל בקינמון. התוצאות הראו כי הרכיב עודד חילוף חומרים של תאי שומן. בכך לקינמון יכולה להיות השפעה גם על משקל הגוף שלנו.

אין כמו בבית

אבל לפני שמתחילים לאכול קינמון בכפית, חשוב להבין כי המחקרים מתייחסים לכמויות יחסית גבוהות של התבלין על מנת לצפות לתגובה ולשינוי. בשימוש הביתי הכמויות הן נמוכות יותר, אבל ייתכן כי יש אפקט מצטבר לאורך זמן. על מנת להשתמש בתבלין למניעה של מחלות מטבוליות או כחלק מטיפול יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את המשמעות התזונתית, את המנגנונים ואת הכמויות הנדרשות. 

ידוע היום כי לצריכה עודפת של התבלין עלולות להיות השלכות שליליות. הרכיב הפעיל, צינמאלדהיד, רעיל לגוף בכמויות גבוהות, ורכיב נוסף בשם קומרין מסוכן גם כן. 

ונסיים במה שהתחלנו: בשימוש הביתי קינמון אינו יכול להזיק אלא להועיל. לתבלין יש יתרון תזונתי גם בכך שטעמו המיוחד והמתקתק מסייע בצמצום כמות הסוכר במאכלים שונים, בעיקר במשקאות חמים ובקינוחי פירות: תוספת של מקל קינמון לסיידר חם או תה או של אבקת קינמון לדייסת שיבולת שועל, סחלב או שוקו מאפשרת להפחית בכמות הסוכר וליהנות מטעם המשקה.