"ילדה מתה בתוכי, אני איש מתמוטט, לב שותת בכי. ילדה מתה בתוכך, שפה אדומה - מדמך. ילדה מתה בתוכנו, ואין חיים, ואין חי - בדמינו". מילים אלו לקוחות מהשיר "ילדה מתה בתוכנו" שכתב אלון תמרי, 44, מירושלים, לאחר שהוא ורעייתו נאלצו לעבור לידה שקטה בשבוע ה־36 להיריון. "אנשים היו פוגשים אותי ואומרים: 'עברתם לידה שקטה, איזו מסכנה אשתך'. אלי בכלל לא היו מתייחסים בקטע הזה", מספר בכאב תמרי, אב לילדה, עובד סוציאלי בהכשרתו המנהל מרכז יום לקשישים.
"הלידה השקטה קרתה לפני כשנה, בהריון השני שלנו", מספר ג'ואי, 36, יועץ כלכלי מירושלים, אב לבת. "כמעט הכל היה רגיל בהריון. היה איזשהו ממצא מסוים בבדיקת סקר שליש שני, אבל אחרי שעשינו כל מיני בדיקות לא נמצאה בעיה אמיתית. היינו אמורים לעשות עוד סקירה אבל כבר לא הגענו לזה. בשבוע ה־30 שמנו לב שלא היו תנועות כמה זמן. נסענו למיון יולדות ושם גילו שאין דופק. היינו ממש בשוק, היה לנו מאוד קשה. התחבקנו ובכינו. זו הייתה רק תחילת הדרך של לתפוס מה שקרה ולהבין שבעצם איבדת בת. ההריון היה מרגש, לא העלינו בדעתנו שזה מה שיקרה. מאוד התרגשנו, רצינו להרחיב את המשפחה ושתהיה לבת שלנו אחות.
"הלידה השקטה התרחשה לפני כשנתיים, בין הלידה הראשונה ללידה השלישית", מספר אבי, 29, מכפר סבא, טבח, אב לשני ילדים. "זה היה בן. ההריון היה תקין לגמרי, כל הבדיקות עברו בצורה פנטסטית. פתאום בתחילת החודש התשיעי אשתי הרגישה כאבים בבטן. לא ייחסנו לזה חשיבות, חשבנו שאולי זו התחלה של צירים. ואז יום אחרי היא לא הרגישה בכלל תנועות של העובר, הלכה לבית חולים ובישרו לה שהתינוק כבר מת. אני הייתי אז בעבודה, היא התקשרה ואמרה שהתינוק מת. בהתחלה לא הבנתי, עברו בי צמרמורות עד שהתאפסתי, ואז ישר נסעתי לבית החולים. ניסיתי לנחם את עצמי בזה שלפחות אשתי בסדר גמור.
"אחרי חצי שנה אשתי כבר הייתה בהריון ונולד לנו בן. עכשיו זה יותר קל, אבל אנחנו עדיין זוכרים את העובר. גם נתנו לו שם. אשתי תלתה בחדר השינה תמונה שלו, עשתה מעין פינת הנצחה קטנה לתינוק. אני עצמי לא הלכתי לטיפול בעקבות הלידה השקטה, אבל אני ממליץ להורים כן לעשות את זה. חשוב לא להתמודד עם זה לבד".
התרעות פיקוד העורף