כשהגעתי לבצע את אתגר העכביש ההפוך, הבנתי שכל הספורט שעשיתי בתקופה האחרונה ורוב חיי, לא מספיק כדי שאצלח אותו בשלום. המעבר ממשבצת למשבצת שעשויה מחבל שנע ונד, גרם לי לחוש כמו עלה נידף, רק בלי החלק של העלה. 

פתאום הבנתי שהייתי צריכה לוותר על הפחמימה בארוחת הבוקר, או לחלופין פשוט להוריד שלושה קילו, כי בזריזות כמו בזריזות, פחות גרמים על הגוף מביא לתנועתיות מקסימלית. אתגר הטבעות היה עבורי בבחינת להיתלות כמו קוף ולהזכיר לעצמי שאני חייבת לעבוד, בין היתר, חזק על שרירי הליבה שלי, וכמובן לעשות תמונה יפה (רגע מביך בפני עצמו ביחס להישגים של אנשים שם). לעבור מטבעת לטבעת? הגזמתם.

אתה יושב בבית, רואה את תוכנית "נינג'ה ישראל" ונותן הערות למתמודדים, כאילו במינימום אתה מאמן נבחרת ישראל באתלטיקה קלה. אתה מגיע לאילת, מסתכל על מתחם הנינג'ה שהוקם בכנס "non stop fitness and fun", וחושב לעצמך "קטן עליי". אז זהו שלא. במזל, שרדתי כדי לספר.

 

נון סטופ פיטנס 2018. צילום: motion 

בסוף השבוע האחרון התקיים בעיר הדרומית פסטיבל הכושר הגדול של קבוצת הולמס פלייס וגו אקטיב בשיתוף פעולה עם רשת ישרוטל. בפאנג'ויה של הכושר הזו, שהתקיימה במלון "ישרוטל ספורט קלאב" יכולתם למצוא את עצמכם בסוגים שונים של אימונים. מי שחיפש גמישות ומתיחות – קיבל, אימוני עיצוב, אימונים פונקציונליים ומתחם ריקוד וכוח – גם כן היו שם, וגם מתחם ספינינג ואפילו חדר כושר בחוץ תחת כיפת השמיים. 
אבל עם כל הכבוד להכל, מה שמשך את תשומת לבי והיווה עניין רב, היה כאמור, מתקן הנינג'ה המדובר. שם, בין מעבר בין חבלים וטיפוס על מוטות וכמו כן, אתגר הטבעות והעכביש ההפוך, כיכב במלוא תפארתו קיר הסיום. בלי הבאזר, ללא אסי ורותם, וכן, גם בלעדיי.
בכלל כל התחושה בשלושת הימים הללו (מעבר ל-85 האימונים שנכללו שם) הייתה שונה מכל כנס ספורטיבי בו לקחתי חלק. למי שהאימונים הקשוחים השאירו עוד כוח, היה זמן לצפות בהופעות החיות של ברי סחרוף והבלקן ביט בוקס, שרית חדד ועברי לידר, שהכניסו אווירת "מידברן" לתוך כמויות האדרנלין העצומות שהורגשו באוויר.

נון סטופ פיטנס 2018. צילום: motion

 
האווירה באירוע הזה הייתה כמו של פסטיבל יום הסטודנט, עם הבירות אבל בלי החמרמורת שאחרי. בנוסף, בשביל הפינוק, המארגנים הגדילו לעשות וארגנו עמדת מסאז'ים חופשית, כך שבין אימון לאימון, ואם לא הספקתם לקבוע תור לספא, יהיה לכם מי שישחרר לכם את חומצת החלב. ממש תאילנד בלב המלון.
מזג האוויר שיחק לטובת האירוע, והמשתתפים נהנו משמש נעימה רוב הזמן, אבל קיבלו תזכורת שעשויה הייתה לבאס כל חופשה אחרת, כשגשם החל לרדת ביום שבת בבוקר. במקום להתבאס ולתכנן את הדרך חזרה הביתה, המתאמנים צרחו את חייהם לשמיים מהנאה, והותירו מבטים המומים מהעוברים ושבים. כך מצאו את עצמם (גם אני שמתי קפוצ'ון כדי לא להרוס את הפן) מפדלים באופני הספינינג, ומתאמנים תחת טיפות עיקשות בשאר השיעורים.
ברמה הקולינרית היה צריך לתכנן מאזן קלורי בין כמויות האוכל האדירות שהיו, לבין האימון שצריך להגיע אחרי. בין מה שהעין רוצה לקחת לבין מה שהקיבה מסוגלת לעכל, העין ניצחה, אבל הגוף שילם על זה אח"כ ובגדול. 
בגזרת ההיכרויות, עליה לא ניתן לפסוח, גברים ונשים מכל הארץ בכל הגילאים יצרו קשרים חברתיים וגם אינטימיים. אנדרופינים השתחררו לאוויר ועשו את שלהם. מה יותר סקסי מלעשות חימום ומתיחות בצוותא, ולהתרענן במלחמת מים זוגית כדי לצנן את החום? המקום הפך פתאום לטינדר ספורטיבי, במובן הטוב של המילה. אתה רואה, אתה מרגיש, הכל אותנטי.
 
הרבה מאוד אנשים לא ישכחו את הכנס הזה, ולפחות למשפחה אחת בהתהוות זה יהיה ציון דרך, לאחר שאחת המדריכות שם קיבלה טבעת, אבל לא מהסוג שהייתה צריכה להתמודד איתו באתגר הנינג'ה. בסופו של יום, ואחרי שנחתנו לנוח על הספה בבית, אפשר להגיד שהפיטנס עלה על המפה במובן המסקרן, השונה והסקסי. ספורט הוא לא רק ספורט, כמו בשיר ההוא של דפנה דקל, אלא הוא חוויה רב חושית.