עם העומס, האלימות והתנאים הקשים,  שהם מנת חלקם של רופאים בישראל, הכתובת האחרונה שבה הם מטילים ספק היא ההסתדרות הרפואית לישראל (הר"י), שתפקידה לייצג את טובתם מול המדינה. ואולם לאחרונה החלו הרופאים לגבש עצומה דווקא נגד הארגון המייצג אותם. הסיבה: סירובו לכאורה למסור מידע מפורט על הוצאותיו הכספיות, שמקורן בדמי החבר של הרופאים. 

מחזור ההכנסות של הארגון, כ־75 מיליון שקל בשנה, מגיע כולו מתשלומים המחייבים את אלפי חבריו, שעלותם לכל חבר נעה בין כ־3,500 עד 4,000 שקל בשנה. באופן רשמי החברות היא מבחירה, אך בפועל ההצטרפות אוטומטית. גם אם רופא אינו חבר בארגון, הוא עדיין מחויב לשלם עד אחוז מהכנסתו עבור "דמי טיפול מקצועי־ארגוני". 

הר"י אומנם מפרסמת מאזנים כלליים, אך נמנעת מלפרט את ההוצאות. למעשה, היא גם ממש אינה מחויבת לכך: היא נוסדה לפני יותר ממאה שנה (1912), בחסות החוק העות'מאני, והגדרתה כאגודה עות'מאנית מעניקה לה פטור ממתן דיווח ומשקיפות המחייבים עמותות ישראליות רגילות מתוקף חוק העמותות. 

המצב שנוצר אולי כשר, אבל אי־אפשר להתעלם מהריח העולה ממנו, בייחוד לנוכח ההוצאות הכלליות שכן מדווחות. כך, למשל, ההוצאה השנתית למטרת נסיעות ואש״ל עומדת על כ־3 מיליון שקל, וההוצאה השנתית של הר"י על כיבודים עומדת על כמיליון שקל בשנה. כל זאת, ללא פירוט מטרות הנסיעות, סוגי הכיבודים וכדומה.

נוסף על כך, סך כל המשכורות של עובדי הר"י עומד על כ־19 מיליון שקל בשנה, סכום שאותו חולקים כ־90 עובדים (יותר מ־200 אלף שקל בשנה לכל עובד בממוצע), וחריג אף יותר שכרה החודשי של מזכ"לית הארגון, עו"ד לאה ופנר, העומד על כ־58 אלף שקל. זאת, לצד החזרים על הוצאות רכב ושתי משכורות בונוס בשנה, משכורת וחצי בדמות מענק יובל בשנת 2017 ומענק תשלום בגובה שכר חודשי על טיפול במשבר המחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה לפני כשנה וחצי.

ד"ר דב לקסמן
 

דרישה לשקיפות


העצומה, תחת הכותרת "דרישה לשקיפות מההסתדרות הרפואית" כוללת גם איום של הרופאים להסיר את חברותם בארגון. היא נולדה בשנה האחרונה על רקע פניות חוזרות ונשנות של אחד הרופאים החברים בהר"י, ד"ר דב לקסמן, שדרש לקבל מהר"י דוחות כספיים מהעשור האחרון, ובהם פירוט מלא של הנעשה ב־75 מיליון שקל מדי שנה. לקסמן דרש לקבל, בין השאר, פירוט על גובה המשכורות, על הנסיעות לחו"ל ועל הכיבודים. לקסמן, מנהל תחום כירורגיה גינקולוגית במרכז הרב־תחומי לבריאות האישה איה מדיקל ומייסד עמותת הרופאים הפרטיים ארצ"י, יזם את העצומה כי כל שקיבל היו דוחות שנתיים לא מפורטים שהופיעו באתר (וללא גישה לדוח 2017). 

ראויות לציון כמה מהתשובות התמוהות שניתנו לאורך המשא ומתן עם הארגון. כך למשל, בתשובה לתהייה על התגמול המיוחד שקיבלה ופנר על מעורבותה במשבר הדסה, הוסבר רק כי "היא השיגה הישגים". זאת ועוד, באחד המענים לפני כחודשיים אף נטען כלפי לקסמן ששאלותיו, הנוגעות לנעשה בכסף שלו ושל עמיתיו, "גבלו בפגיעה בפרטיות של אנשים מסוימים". בשלב מסוים גם נפגש עם מבקר הפנים של הר"י, רו״ח אלי שפלר, שלא סיפק לו מענה ראוי לשאלותיו. למרבה האירוניה הוא מונה לתפקידו על ידי ופנר עצמה.

עוד שאלות שלא הושבו נגעו לאופן שבו נגבים דמי החבר בהר"י וביעדם של 38% מדמי החבר שמופנים ל"דמי טיפול ארגוני"; לסעיפים כגון ״הוצאות שונות״ ו״הוצאות פרופסיונאליות״ בשיעור של מיליוני שקלים בשנה, ולבעלות של הר״י על מספר נכסי נדל״ן מניבי כספים שאותם מנהל ארגון צד בשם הר״י נכסים שלגבי התנהלותו אין שום מידע רשמי. 


זה המקום להדגיש כי הצטרפותם של הרופאים – הספונסרים כמצוין לעיל - נעשית בתחילת מסלול ההתמחות שלהם, כשהם החוליה החלשה ביותר בשרשרת. כאמור, החברות נעשית רשמית   מבחירה, אך כפי שמעיד רופא מתמחה שביקש לשוחח בעילום שם:"בפועל זה לא וולונטרי, הרוב המוחץ של הרופאים אינם חותמים על טפסי הצטרפות, ולא מסבירים להם כלום. זה עובר אוטומטית בתהליך הקליטה".

"הארגונים שבהם היו בעיות הם אלה ללא שקיפות ובקרה", אומר לקסמן ל"מעריב"  ומדגיש, "אני לא מאשים איש. אין לי התנגדות לתשלום דמי חבר מצד מי שחלק מארגון, זה חלק מהאמון והכרת התודה, וכמובן חלק ממימון הארגון שמייצג אותנו. גובים מאיתנו כסף ומסרבים לומר עבור מה. אני רק מבקש מידע, וההימנעות ממתן תשובות מגדילה את החששות. לכל הרופאים הזכות לדעת מה נעשה בכספם, אם באמת פועלים לטובת ציבור הרופאים ולטובת בריאות הציבור". 

"עושים עבודה בהתנדבות"

מההסתדרות הרפואית נמסר: "אנחנו הבית של רופאי ישראל למעלה מ־100 שנים ומייצגים 27 אלף רופאים. החברות בהר"י וולונטרית, וכל רופא חבר בארגון מבחירה חופשית. כל הרופאים בעלי התפקידים בהר"י, כולל היו"ר, כולל יו"ר האיגודים, עושים תפקידם נאמנה בהתנדבות ועל חשבון זמנם הפרטי. שכרם של עובדי הר"י, ומדובר באנשי מקצוע בעלי יכולות ומיומנויות ברמה הגבוהה ביותר, נמוך מהממוצע בשוק הפרטי. דוחותיה הכספיים של ההסתדרות הרפואית מוצגים בפני חבריה הן בישיבות הועד המרכזי והן בוועידה הארצית.

כל דמי החבר מתועלים לפעילויות הר"י השונות שבעיקרן ארגון עובדים.המועצה המדעית האמונה על הכשרת כל הרופאים בישראל (מומחיות) מפעילה מערך התמחות עם מאות רופאים מתנדבים. תשלום דמי טיפול ארגוני מחויב ע"פ חוק הגנת השכר בכל מקום עבודה שחלים בו הסכמים קיבוציים. במקרה זה הסכמים קיבוציים שאליהם הגיעה ההסתדרות הרפואית ומהם נהנים כל הרופאים, לרבות רופאים שאינם חברי ההסתדרות הרפואית". 


"רב הנסתר על הגלוי"

העצומה בדרישה לשקיפות מהר"י אינה צומחת על קרקע בתולה. כך למשל, כפי שמתפרסם כאן לראשונה, לפני שנה פנתה התנועה לאיכות השלטון להר"י בדרישה לשקיפות מלאה. "הדוחות המפורסמים הם רק חלקים מהדוחות הכספיים המלאים אשר ככל הנראה עורכת הר"י", צוין בין השאר בפנייה, ובאשר "כתוצאה מאי־פרסומם של הדוחות המלאים, הר"י אינה עומדת במטרות העומדות בבסיס הדוחות הכספיים", שהן "לספק מידע ענייני שימושי". גם בתגובה לפנייה זו, הפנתה ופנר את התנועה לדוחות הכלליים המופעים באתר האינטרנט.

עו"ד נילי אבן־חן, סמנכ"לית כלכלה ומחקר בתנועה לאיכות השלטון, אומרת השבוע כי "לצערנו למרות שהר"י טוענת כי היא מתנהלת בשקיפות, הלכה למעשה בדוחות שהיא מפרסמת רב הנסתר על הגלוי. הר"י מסתתרת באופן ציני מאחורי העובדה כי היא אגודה עות'מאנית אשר לא מחויבת בפרסום מלא של דוחותיה הכספיים". 

כמו כן, לפני כחמש שנים נאבק ארגון רופאי בתי החולים (ארבל) לשינו שיטת הבחירות בהר"י, מבחירות שנעשות על ידי הוועד המנהל לבחירות אישיות (המאבק אומנם לא צלח, אך בעקבותיו החלו לפרסם את המאזנים הכלליים - רק מאז 2013, ואחורה שנתיים). אחד הפעילים אז, ד"ר שמואל צור, לשעבר בכיר בבית החולים שיבא תל השומר, הפסיק לפני כשנתיים את חברותו בהר"י. השבוע הוא נזכר כי "העובדה שלא היתה שקיפות לגבי פעילות הארגון והכסף שאנחנו משלמים הובילו לתחושה של תסכול. אני לא חושב שהרבה השתנה, בעיקר בגלל שהבחירות נעשות על ידי הוועד המנהל".

חודשים קודם, בסוף 2012, מונתה על ידי הר"י עצמה ועדה ברשות השופטת (בדימוס) דליה דורנר, על רקע ביקורת שנשמעה מצד ציבור הרופאים לגבי התנהלות הארגון. בין היתר הומלץ כי על הר"י לעגן בתקנון את התנהלותה הכספית על פי חוק העמותות. יוזכר שבשנת 2017, פרסם מבקר המדינה ביקורת חמורה על משרד הפנים בנושא "כישלון הפיקוח על האגודות העות'מאניות" והמליץ לשנות את החוק, אך ללא תוקף מחייב.