שניהם אומנם עמדו בראש ש״ס, אבל קשה למצוא הרבה קווי דמיון בין אריה דרעי לאלי ישי. הראשון - כוכב מלידה ופוליטיקאי טבעי. נדמה שדרעי לא בחר בפוליטיקה, אלא שהיא שבחרה בו.
הוא מהטיפוסים שאף פעם לא משעמם איתם, מתפקע מרגש, מספק אפקטים דרמטיים ללא הפסקה, כובש בקסמו, וכן - בין היתר גם עבריין מורשע.
השאלה הגדולה היא אם ישי יוכל לתחזק את האנרגיה של המעשה הדרמטי הזה לאורך זמן, או שהוא נגרר לקרב עם מישהו שהוא פשוט ״לא בליגה שלו״. בראיון ב״עובדה״ השבוע דרעי שוב הפגין את יכולותיו הדרמטיות ותיאר את מה שקרה לא כפגיעה בו אלא כפגיעה בכבודו של מרן, עם אמירות כמו ״אולי אני נאיבי״, או ״חשבתי שיש גבולות״ על מעשים של אחרים, כמובן, לא על מעשיו שלו. דרעי חי על הדרמה, הוא שואב ממנה כוח, היא מניעה אותו. הוא מסיט באמנות את האש מעצמו לישי, שלא נראה כמו פרטנר שווה ערך לקרב, אלא יותר כמו אדם פגוע, אפור ואפילו מבוהל.