להתחיל מבראשית: אלון גל מייעץ מה לעשות כשמרגישים תקועים בחיים

"אני מבין שאת מודאגת לא רק ממצבה הכלכלי של בתך אלא גם ממצבה החברתי. משהו בדרך שלה השתבש, והשיבוש הזה גורם לך להיות מודאגת, כי היא לא הולכת במסלול הנורמטיבי שבו ציפית שתלך. יש איזה רגע שבו אנו ההורים חייבים להבין שצריך לקבל ולכבד את המסלול שבו הולך הילד, וזה מאוד קשה, כי באופן טבעי אנחנו רוצים לשלוח את הידיים ולהתחיל לסדר לו את החיים כמו שמסדרים חלקים של פאזל, כדי שהכל יהיה שלם ונוכל להירגע. הילדה שלך כבר לא ילדה, היא בת 30. מותר לה ללכת במסלול שאותו היא בחרה, אבל היא צריכה לדעת שאתם, ההורים, תמיד נמצאים פה עבורה לא רק ברמה הכלכלית, אלא גם ברמה האישית. ברמה האישית אתם כהורים אמורים לסמוך עליה. לצערי, אתם משדרים לה בדיוק להפך. אתם צריכים לשדר לה שאתם פה בשבילה אם היא צריכה כתף חמה, חיבוק או מילה טובה. היא מרגישה שהיא מאכזבת אתכם גם אם אתם אומרים לה דברים הפוכים. שחררו אותה, תאהבו אותה כמו שהיא, בלי השוואה לילדים אחרים, ורק אז זה יעבור אליה, לא בדיבורים אלא בהבנה שהכל בסדר. ברמה הכלכלית, הרעיון הזה שבמשך 30 שנה אתם מכניסים את היד לכיס ומצילים אותה ואז יום אחד חותכים לה את הכנפיים ואומרים לה 'תתחילי לעוף' הוא בעייתי. מדובר בשני הצדדים של אותה שטות. אתם אמורים לקבל החלטה כמה אתם מסוגלים, רוצים ובוחרים לעזור לילדים שלכם מבחינה כלכלית. מדובר בהחלטה מובנית שלא קשורה אליה בכלל. תאמרו לה שאין ביכולתכם לעזור לה יותר כלכלית, ותוסיפו שאתם סומכים עליה וזהו. אולי השילוב של 'אנחנו בוטחים בך' עם 'אנחנו מפסיקים לדאוג לך ולהציל אותך' יוביל לאיזה מקום של יכולת חדשה שלה עם עצמה. אבל זאת החלטה שלכם עם עצמכם שלא קשורה אליה בכלל. תבטחו בה. תנו לה להיות".

"כמו בכושר גופני ובאימון של שריר, ככל שאתה יושב יותר זמן על הגדר ומחוץ למגרש, כך אתה מאבד את הכושר ואת היכולת שלך גם בקבלת החלטות וגם בתעסוקה. הדבר דומה לאדם שנורא רוצה להגיע למקום כלשהו ויש לו ארבע דרכים שונות, אז הוא יושב ומחשב את כל הדרכים עד אין קץ, אבל בינתיים נשאר במקום ולא מתקדם. אתה נמצא בשלב מאוד מניפולטיבי שבו אתה מאוד מודע לעצמך כביכול. אנשים במצב הזה לא עושים כלום עם עצמם, ואז הם נתקעים ומתחילים לנתח את כל הסיטואציה במוח שלהם, אבל לא באמצעות עשייה. כשאדם מאוד מודע לסיטואציה שבה הוא נמצא, זה השלב שבו הוא נמצא בניתוק. אתה צריך להפסיק להיות מודע ולהתחיל לעשות. הניסיון להבין בעודך לא עושה גורר אותך להתרחק מהתובנה. זהו המעגל שאני קורא לו מעגל המוות – כי אין בו כלום. במקרים כאלה צריך להתחיל לעשות, כי רק דרך העשייה תתחיל להיווצר גם תובנה. אתה חייב ליצור עשייה, לא משנה מה, לא משנה איך ולא משנה כמה. בשלב הראשון אתה יכול ללכת לסתם עבודה במשרה חלקית, כי אתה חייב לעלות על המגרש בחזרה. לאחר שתתחיל לעבוד, קח את הזמן שלך ותקבע לעצמך שעה ביום לחשוב ולהבין מה אתה באמת רוצה לעשות ומהן האפשרויות שעומדות בפניך. חשוב לצאת מהבלבול של המחשבות ולהתחיל לנוע ולזוז, כדי להיות בתנועה ולחזור לכושר".