"הקבוצה השנייה היא הרבה יותר קטנה, אבל היא מאוד חשובה, כי שם יש דברים מעשיים חשובים", המשיך ד"ר סטולר. "אלה אנשים שבאמת מפתחים משהו שהוא מעבר לדכדוך, אלא ממש דיכאון, מהחזרה לעבודה. האנשים האלה צריכים לבחון האם הם באמת שונאים את עבודתם יותר ממה שהם מודעים לכך. מי שהחזרה מהחופשה הציפה לו שהוא שונא את עבודתו, בין אם זה התפקיד, הבוס, או העובדים תחתיו, צריך לחשוב. חלק מזה ניתן לתיקון, לא חייבים מיד לעבור עבודה. אם זה היה אפשרי, הרבה אנשים היו מתפטרים. אבל יש אנשים שחושבים שהם לא יכולים להתפטר, חושבים שאין להם אלטרנטיבה. קבוצה יותר קטנה, שהיא כבר יותר קרובה לפסיכו-פתולוגיה, אלה אנשים שמבחינה אישיותית בכלל לא ברור להם שהם צריכים לעבוד. הם הולכים לעבוד אבל לא מבינים הם חייבים, למה לא מישהו עובד בשבילם, למה הם לא נולדו לאבא עשיר. האנשים האלה צריכים התערבות מקצועית, שלא תמיד עוזרת".