"עוד כשהייתי רווקה קיבלתי המלצות מהגנטיקאית לכרות את השדיים ולהוציא את השחלות", מספרת יאנה דרום. "בגיל צעיר ידעתי שאני נשאית של הגן BRCA1. גיליתי זאת אחרי שאמא שלי, שנפטרה לפני חמש שנים, חלתה בסרטן השד והשחלות".
"באותה תקופה היה לי חבר, התחתנו ואמרתי שאחרי שאלד את הילד הראשון אעשה את הכריתה המניעתית. הייתי אז רק בת 20 ולא הבנתי מה המשמעות של זה. לא באמת חשבתי שאני הולכת להתמודד עם סרטן". בגיל 28, כשדרום הייתה בשבוע ה–14 להריונה, היא הרגישה גוש בשד. "אחרי שהוציאו את הגוש, התברר שחלק ממנו היה סרטני, מהסוג הגרוע", היא נזכרת.
"הדבר הראשון שעשיתי זה לכתוב בגוגל 'חולה בסרטן השד בהריון + נשאית', כדי לראות אם יש עוד מישהי בעולם שהתמודדה עם זה. ואז מתחיל מרוץ של רופאים ובדיקות. בכיתי את נשמתי, אבל כבר באותו יום נסעתי למומחית לסרטן השד והבנתי שאני חייבת להתחיל כימותרפיה. הייתה תקועה לי בראש תמונה של אמא שלי עם קרחת, כשאני ילדה בת 12. אמרתי לעצמי: 'איך אני עוברת את זה עם תינוקת בבטן?'".
דרום, שהייתה אז מנהלת שיווק בנמל חיפה, החליטה לעזוב את העבודה ולפתוח את החנויות שעליהן חלמה. בשנת 2014 היא פתחה חנות בחיפה, והיום יש לה גם אחת בתל אביב. לפני שלושה חודשים היא ילדה את בנה השלישי, ובמהלך הלידה הוציאו לה את השחלות והחצוצרות.
את סיפורה האישי יצקה דרום לתוך הרצאה שהיא מעבירה בארגונים ובחברות. גם כדי להגביר את המודעות לגילוי מוקדם וגם כדי לדבר על נושאי סטיילינג. "כל אישה מתמודדת בצורה זו או אחרת עם דימוי גוף", היא אומרת, "ואני מראה איך דרך הבגדים והאופנה אנחנו יכולות לחייך וליהנות. אני גם מתנדבת באגודה למלחמה בסרטן ובעמותת אחת מתשע ומנסה לתת כוח לנשים אחרות".
"זה באופי שלי לא לוותר ולהיות אופטימית. החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על כעס ודיכאון. עצם זה שילדתי אחרי שחליתי מראה שיש חיים אחרי המחלה".
"במהלך הטיפולים המחזור שלי נעלם לשנה וחמישה חודשים, אבל החלום לעוד ילד לא נעלם. זה בער בי עוד לפני המחלה, ואחריה הרצון עוד יותר התעצם. הבנתי שזה עכשיו או לעולם לא. התחלתי לשקם את עצמי ואת הגוף שלי כדי להסדיר את המחזור. חייתי הכי בריא שאפשר, אכלתי הכי בריא, התאמנתי, ניסיתי לישון מספיק שעות, לא להתעצבן, עשיתי דיקור סיני פעם בשבוע. לאט–לאט התחזקתי וגם המחזור חזר. הייתי אז בת 38, והרופאים לא כל כך האמינו שאצליח להיכנס להריון באופן טבעי".
לאחרונה החלה מהלה להתנדב בעמותת אחת מתשע, המסייעת לנשים חולות סרטן השד ולקרוביהן. "אני יודעת איזו תחושה קשה זו כשמקבלים את ההודעה", היא אומרת. "'מחר יהיה יותר טוב' - זה היה אחד המשפטים ששיננתי לעצמי גם בימים הקשים. מאוד חשוב לי להעביר את המסר שצריך לשמור על אופטימיות וגישה חיובית לאורך כל הדרך".
הרצון של דורנבוים להקדיש זמן לעצמה התבטא בין היתר בכך שעזבה את עבודתה כמנהלת מרפאות העיניים של בעלה ופנתה ללימודי עיצוב פנים. בימים אלה היא נרשמה ללימודי הדרכת פילאטיס ומכשירים. דורנבוים מציינת ש"בסופו של דבר אפשר לומר שהסרטן היה מעין מתנה עבורי. אחרי שהחלמתי השליחות שלי היא להגיד לנשים: 'תלכו להיבדק, גילוי מוקדם מציל חיים'. אני חושבת שבאופטימיות שלי ובחיוך שלי אני נותנת לאנשים הרבה כוח ומעבירה את המסר שלא חייבים למות מסרטן. אני מדברת על הנושא באופן פתוח וגם מראה את הציצים שלי. יש חיים אחרי הסרטן".
"הבנתי שחלק מתהליך ההחלמה חייב להיות גם גירושים. היום כשאני מסתכלת על זה בדיעבד, גם אני אומרת איך העזתי, אבל ידעתי שאני שלמה עם הדרך שלי ושאמצא את הכוחות להתמודד. הרגשתי שזה אחד השינויים שאני חייבת לעשות כדי להמשיך הלאה. נפרדנו כשעדיין הייתי בטיפולים".
בימים אלה היא החלה להרצות בעמותות שונות, בחוגי בית ובמקומות עבודה על יציאה ממשברים. "לשמחתי, אני לא נשאית, ולא הייתי צריכה לעבור כריתה מלאה", היא אומרת. "עברתי כריתה חלקית ושחזור, ואני מרגישה מאוד נוח ומאוד בטוחה בעצמי. היום אני גם הרבה יותר שלווה ושמחה ממה שהייתי קודם. עבורי הסרטן היה שעון מעורר שאמר לי: 'יש לך פה הזדמנות, צאי לדרך חדשה'".
התרעות פיקוד העורף