כשהילד הקטן שלה כתב פתק שבו התפלל שאמו תבריא מסרטן, ענבל הרזי־נועם הבינה שהיא חייבת לשרוד את המחלה – אם לא עבור עצמה, אז עבור שני ילדיה. “בתקופת המחלה ישבתי עם עצמי וחשבתי מה החלום שלי", היא מספרת כעת. “התשובה לעצמי הייתה ברורה וחדה כתער: להמשיך לגדל את הגוזלים שלי. הייתי יושבת באירועי בר מצווה וחתונות וחולמת שאזכה גם אני ללוות את עוז ועידן שלי בשמחות שלהם".
ההתמודדות היומיומית של הרזי־נועם עם מחלתה הייתה לא פשוטה, אף שלצדה עמדו משפחה תומכת ובעל מסור. "לא יכולתי לעבור את התקופה הקשה הזו בלעדיהם", היא אומרת. וכן חברים רבים שהיו שם בכל שעה, שימשו בייביסיטר והעניקו כתף תומכת ועזרה. “עידן עלה בדיוק לכיתה א' ועוז היה בגן", היא מספרת. “סיפרתי להם שאמא הולכת לבית חולים כי יש לה פצע, והוא יתוקן בניתוח. לא הזכרנו את המילה ‘סרטן' כי פחדנו שתתחבר לזה קונוטציה של מוות או שילדים אחרים יגידו לו שאמא עלולה למות".
התרעות פיקוד העורף