בעיצומם של ימים של חשבון נפש וחיפוש אחדות, נבנה בלב שכונה ותיקה במרכז הארץ בית הכנסת "אוהל יצחק". המקום, שנמצא בשלבי בנייה, הוא לא רק מקום תפילה, אלא יוזמה קהילתית-משפחתית שמגלמת זיכרון אישי, חיבור למסורת וחזון לעתיד.
שלושה אחים בני השכונה הוותיקה בפתח תקווה, שביקשו להחזיר לקהילה שבה גדלו, עומדים מאחורי היוזמה. את תכנון ועיצוב המבנה מוביל משרד שרה ונירית פרנקל אדריכלות ועיצוב, שזהו בית הכנסת הראשון שהם מתכננים.
עיצוב מרוקאי עם חידושים עכשוויים
הפרויקט מתפרס על מגרש של 2,000 מ"ר, כשמבנה בית הכנסת משתרע על פני 500 מ"ר. כיום הוא נמצא בשלב שלד וצפוי להסתיים בתוך כשנה וחצי.
העיצוב שואב השראה מהמסורת המרוקאית ומשלב חידושים עכשוויים: עזרת נשים שוויונית עם קשר עין ישיר לאולם הראשי, משרביות דו-צדדיות המכניסות אור טבעי, ארון קודש מפוסל מפלדת קורטן ותקרת תחרה שבה משולבים פסוקים. גם החזיתות החיצוניות קיבלו טיפול אסתטי ייחודי עם בריקים בדוגמת פישבון, טיח דקורטיבי ופרגולה מעוטרת המזמינה את הקהילה פנימה.
אפילו המקוואות לא נותרו מאחור - הן תוכננו כחוויית "ספא מרוקאי", עם פסיפסים צבעוניים, תאורה רכה וגווני אדמה, שמעניקים תחושת רוגע וחיבור למסורת גם מחוץ לשעות התפילה.
מנוף נדל"ני לשכונה
מעבר לערכו הרוחני, לבית הכנסת תהיה גם השפעה עירונית-נדל"נית. האדריכלית נירית פרנקל מסבירה: "הקמת מבנה ציבורי חדש בשכונה ותיקה היא לא רק אירוע חברתי-קהילתי, אלא גם מנוף נדל"ני משמעותי. ההשקעה באסתטיקה ובפרטים צפויה להעלות את ערך המרחב הציבורי ולתרום לערכי הנכסים הסמוכים".
כמו בתי כנסת רבים ברחבי הארץ, גם "אוהל יצחק" מתוכנן לשמש כמרכז קהילתי - מקום למפגש, לימוד ואירוח - שימשוך משפחות צעירות ויחזק את המרקם המקומי.
בערב יום כיפור, מקבל המבנה משמעות עמוקה נוספת: הוא הופך לסמל של פיוס, זיכרון וחיבור בין דורות, ומדגים כיצד אדריכלות יכולה לשמש כלי של ריפוי, אחדות ומשמעות.
התרעות פיקוד העורף