ט"ו בשבט הוא הזדמנות לעצור לרגע ולהביט סביב - לא רק בעצים ובצמיחה שמחוץ לבית, אלא גם באופן שבו אנחנו בוחרים לתכנן, לעצב ולחיות בתוך המרחב שלנו. זהו מועד שמחדד את השאלה עד כמה הטבע הוא חלק מהשגרה היומיומית שלנו, ועד כמה האדריכלות והעיצוב מאפשרים לו להיכנס פנימה ולהיות נוכח בחיי היום־יום.
החיבור לטבע, לדבריהן, מתחיל הרבה לפני שרטוט הקו הראשון. "הוא נולד מקריאה עמוקה של המקום: הטופוגרפיה, כיווני הרוח, מהלך השמש לאורך היום והעונות, קווי הנוף, העצים הקיימים והמרחב הפתוח שסביב. מתוך ההבנה הזו מתגבש הסיפור האדריכלי של המבנה - כזה שמכבד את סביבתו ואינו מתנתק ממנה".
רצף עיצובי
אחד העקרונות המרכזיים בתכנון הוא יצירת רצף בין פנים לחוץ. בכל פרויקט - בין אם מדובר בבית פרטי, מבנה ציבורי או מתחם מגורים - השאיפה היא לייצר מגע ישיר, זמין וטבעי עם הסביבה החיצונית. החצר, המרפסת, הגינה או הפטיו אינם תוספת שולית, אלא חללים מתוכננים לכל דבר, חלק בלתי נפרד מהתפקוד ומהחוויה של המבנה.
הרצון להיות קרובים לטבע בא לידי ביטוי גם בהגדרת חללי הפנים עצמם: "פתחים רחבים, חלונות שממסגרים את הנוף, דלתות הזזה שמאפשרות פתיחה מלאה של החלל ותכנון של מבטים ארוכים - כל אלה נועדו לטשטש את הגבול בין פנים לחוץ. כאשר המרחב נפתח, התחושה היא שהטבע נכנס פנימה, והמבנה הופך לחלק מהסביבה ולא לאובייקט מנותק ממנה".
אך החיבור לטבע אינו מסתכם בפתחים בלבד. הוא נוכח גם בבחירת החומרים והצבעים: חומרים טבעיים או כאלה המדגישים מרקם וחומריות, צבעוניות שקטה שמתחברת לגווני האדמה, הצמחייה והשמים, ופרטים אדריכליים שמאפשרים לאור ולצל לנוע על פני הקירות והמשטחים.
האור הטבעי, מדגישות מוסקל ורוט, הוא אחד מחומרי הגלם החשובים ביותר בתכנון. מיקום הפתחים, גובה החלונות, עומק המרפסות וההצללות - כל אלה מתוכננים כך שיכניסו אור לעומק החללים, ייצרו תנועה משתנה של אור במהלך היום, וישמרו על נוחות תרמית ואקלימית.
האור, המשתנה משעה לשעה ומעונה לעונה, מחבר את מי שנמצא בתוך המבנה למחזורי הזמן הטבעיים. כך נוצרת חוויה מרחבית חיה ודינמית, שמזכירה לנו שאנחנו חלק ממערכת רחבה יותר - סביבתית, אקלימית ואנושית.
הרמוניה עם האקלים
גם התכנון האקלימי הוא נדבך מרכזי בקשר עם הטבע. שימוש נכון בכיווני אוויר, הצללות, מסות הבינוי ויצירת אזורי ביניים - כמו פרגולות, מבואות מקורות ומעברים פתוחים - מאפשרים שהות נעימה במרחב גם בלי תלות מוחלטת באמצעים מלאכותיים. המטרה היא לייצר מבנה שפועל בהרמוניה עם האקלים המקומי ומנצל את תנאי הסביבה לטובתו.
במובן זה, תכנון שמחובר לטבע הוא גם תכנון אחראי: כזה שמפחית עומסים אנרגטיים, מכבד את הקרקע והצמחייה הקיימת, ושואף לאיזון בין הצורך האנושי במרחב בנוי לבין הצורך של הסביבה להישמר ולהתחדש.
מעבר לשיקולים הטכניים, יש לחיבור עם הטבע גם משמעות רגשית עמוקה. מבט אל גינה, עץ או קו אופק פתוח משפיע על תחושת הרוגע, על היכולת לעצור לרגע בתוך השגרה ועל תחושת השייכות למקום. כאשר המרחב מאפשר יציאה קלה החוצה, ישיבה בצל ופתיחת חלון לאוויר ולשקט - איכות החיים משתנה.
בט"ו בשבט, חג של צמיחה, התחדשות וחיבור לאדמה, מזכירות מוסקל ורוט כי אדריכלות ועיצוב אינם רק יצירה של קירות וגגות - אלא יצירה של יחסים: בין אדם למקום, בין פנים לחוץ, ובין הבנוי לטבע.
התרעות פיקוד העורף