הם קמים כל יום בארבע לפנות בוקר, מתאמנים בקביעות ושומרים על משטר תזונה מחמיר, הכל בשביל יעד שמעטים מגיעים אליו: ריצה של שמונה המרתונים היוקרתיים בעולם. עבור מורן, רוני ומיטל, המדליה בסוף היא רק חלק מהסיפור. הם מגייסים מאות אלפי שקלים לעמותות, הפכו את הריצה לעוגן בחייהם, וגילו שהמרוץ האמיתי מתרחש הרבה לפני קו הסיום: ״אנחנו רצים למען מטרה״
יש מרתונים, ויש את המרתונים. בעולם הריצה קוראים להם ״המייג׳ורס״. במשך שנים רבות הם כללו רשימה סגורה של שישה מרתונים בלבד שנחשבים לפסגה העולמית: ניו יורק, בוסטון, שיקגו, לונדון, ברלין וטוקיו. בשנה וחצי האחרונות, לראשונה מאז הוגדרה הרשימה בשנת 2006, הצטרפו לרשימה גם סידני וקייפטאון, והרחיבו את המועדון האקסקלוסיבי לשמונה מרתונים.
אל קו הזינוק שלהם מגיעים רצים מקצועיים לצד חובבים. מי שמסיים את כל המרתונים בסבב מקבל מדליה נחשקת, סמל שמסכם אלפי קילומטרים של אימונים ועשרות שעות על המסלול.
״אנשים רצו לצאת מהבית, להיות יותר אקטיבים, ולאמץ הרגלים בריאים יותר. לפני 6 שנים היינו אומרים שהקהל הישראלי שיוצא למרתונים האלו הוא בעיקר בגילאי 50-60, אנשים בשלב בחיים שיש להם יותר זמן וכסף. היום אנחנו רואים מגמה הפוכה: חבר׳ה צעירים שנכנסים לתחום המרתונים כאתגר״.
הרשימה שכולם רוצים להיכנס אליה
לקבל הרשמה למייג׳ור זה אתגר בפני עצמו. לדברי מולד, יש שלושה מסלולים אפשריים שמקנים כניסה: ״הראשון הוא הגרלה עולמית, לוטו עם סיכויים נמוכים מאוד. השני הוא דרך עמותות, מה שמחייב התחייבות לגיוס תרומות משמעותי. והשלישי הוא דרך ספק רשמי שמקבל הקצאה מוגבלת של מקומות״.
אבל בשביל מי שמצליח לעבור את השער הצר הזה, ההרשמה היא רק נקודת הפתיחה של מסע ארוך. שוחחנו עם שלושה ישראלים שהצליחו להיכנס למועדון האקסקלוסיבי, ובדרך גייסו עשרות אלפי שקלים לעמותות, שינו סדרי עדיפויות, ועיצבו מחדש את מסלול חייהם.
״רציתי לרוץ למען מטרה״
את חצי המרתון הראשון היא עשתה בברלין. ״אני זוכרת שהבת הבכורה שלי, שהייתה בת 6, הסתכלה עליי ואמרה ׳נכון שאת זקנה מדיי לרוץ מרתון מלא אז את רצה רק חצי?׳, זה היה באפריל 2019, באותו היום החלטתי לקחת את העקיצה שלה כדחיפה קדימה״.
מאז, היא רצה את מרתון ברלין במלואו ארבע פעמים. למרתון לונדון הצליחה להיכנס דרך גיוס כספים לעמותה לילדים עם מחלת כליות, ואת ניו יורק רצה במטרה לגייס כספים לעמותה הישראלית שלוה, המטפלת באנשים עם מוגבלות: ״זו הייתה זכות עצומה״.
על קו הזינוק של מרתון שיקגו היא התייצבה ב־8 באוקטובר 2023. ״הבנתי שאני לא הולכת למצוא דרך לחזור לארץ, והמשכתי למרתון. בסיום פשוט קרסתי. רצתי בידיעה שאחותה של חברה מאוד טובה שלי נרצחה בנובה״. גם במצבים הקשים ביותר, היא לא מוותרת על הריצה: ״זה הפסיכולוג הכי טוב שלי, זה המקום הבטוח שלי״.
את המרתון בבוסטון היא מתארת כאחת החוויות המשמעותיות בחייה. ״זה מרתון שכמעט ואי אפשר להיכנס אליו. נכנסים לשם העלית של הרצים בעולם. חיפשתי עמותה שדרכה אצליח להיכנס, והחלטתי לגייס כספים למטרה שאנשים פחות מכירים. ככה הגעתי אל עמותת PRF, עמותה אמריקאית לילדים חולי פרוגריה, מחלה נדירה מאוד שגורמת להזדקנות מוקדמת״.
מורן גייסה עבורם 15 אלף דולר ולקחה על עצמה להכיר לאנשים בארץ ובעולם את המחלה. ״פגשתי את הילדים בבוסטון, והם נכנסו לי ללב בצורה יוצאת דופן״.
שישה מרתונים בשנתיים וחצי
הממוצע העולמי להשלמת המייג׳ורס עומד על כשמונה שנים. מורן עשתה את זה בשנתיים וחצי. הממוצע הגילאי לסיום האתגר הוא סביב גיל 50, והיא סיימה בגיל 38. כיום, היא האישה הרביעית בישראל שסיימה את ששת המייג׳ורס, והראשונה שסיימה את השביעייה.
בקיץ האחרון היא רצה את מרתון סידני, שהוכרז כמייג׳ור נוסף, וקיבלה מדליית ענק על סיום שבעת המייג׳ורס. ״להגיע לצד השני של העולם, למטרה שהיא רק שלי, זה הישג עצום בשבילי כאישה וכאמא״. כעת היא עם הפנים למרתון קייפטאון שיצא לדרך במאי 2026.
״אלה חיים לא סוציאליים״, היא מודה בחיוך. ״אני יוצאת לרוץ בארבע בבוקר, הולכת לישון לפני הבנות שלי, בטח שלפני החברים. אבל מבחינתי, הריצה נותנת לי ביטחון, והיכולת לגייס כספים, ולתת השראה לבנות שלי, זה הדבר הכי משמעותי שיש״.
״החלום שלנו הוא להיות הזוג הראשון שמסיים את המייגו׳רס״
״הריצה נכנסה לנו כמו סערה לחיים״, מספרים מיטל (47) ורוני (50) קורן בני זוג והורים לשלוש בנות, ממושב מגדים בצפון. ״בשנת 2018 שקלתי 120 קילו. החלטתי שרגע לפני ניתוח, אתן צ׳אנס אחרון לשינוי. התחלנו לרוץ ביחד, וזה הפך למשהו אינטנסיבי״.
בשנת 2021 רוני נתקל במודעה: עמותת שלוה מחפשת נבחרת למרתון ניו יורק. הוא נרשם והתקבל, והציע למיטל להצטרף אליו. ההצעה הזו הייתה הטריגר. ניו יורק היה המרתון הראשון שמיטל רצה, ומאז הם רצים יחד, מרתון אחרי מרתון.
ארבעה חודשים לאחר מכן התייצבו השניים על קו הזינוק של מרתון לונדון. שם הם נחשפו לראשונה למייג׳ורס, ושם גם נולד החלום: להיות הזוג הישראלי הראשון שמסיים את כולם יחד. ״ידענו שיש רק 25 ישראלים שסיימו את המייג׳ורס, ורק ארבע נשים״, אומרת מיטל. ״הבנו שאנחנו יכולים להיות הזוג הישראלי הראשון שמסיים את כל המייג׳ורס״.
בתוך 12 חודשים רצו את ברלין, טוקיו ושיקגו. ״גייסנו תרומות בכל אחד מהמרתונים שרצנו״, אומרת מיטל. ״עד היום גייסנו מעל 200 אלף שקל לעמותת שלוה״.
הריצה היא העוגן
במהלך השנים רוני השיל 40 קילוגרמים ממשקלו. אבל השינוי לא הסתכם רק אצלו. ״הריצה שינתה את כל הבית״, הם משתפים.
ארוחות השישי הוקדמו לחמש אחר הצהריים, הקידוש נערך באור יום, ובשמונה הם כבר נכנסים למיטה, כי בארבע לפנות בוקר השעון מצלצל לריצת בוקר. ״הבית כולו מתנהל סביב תזונה וספורט. הבנות שלנו מאוד מפרגנות, ובשבילן זו גם כן השראה״.
ואז הגיעה גם המלחמה: המשפחה, במקור משלומי, פונתה מהבית ועברה להתגורר במושב מגדים שבחוף הכרמל. גם הבנות החליפו מסגרות, מיטל סגרה את העסק שניהלה בשלומי ופנתה לדרך מקצועית חדשה במועצה האזורית חוף הכרמל. ״בתוך כל הטלטלה הזאת״, היא אומרת, ״הריצה הייתה מה ששמר עלינו יציבים. ההתמדה הזו, הלקום ב-4 לפנות בוקר, זה העוגן שלנו״.
היעד הבא בשבילם הוא בוסטון. ״אנחנו בהגרלה ומנסים להיכנס גם דרך עמותות. מאחר שאנחנו זוג, זה אפילו יותר קשה להיכנס. אבל מבחינתנו אין אופציה שאחד ירוץ בלי השני. התחלנו את התהליך הזה כזוג, ונסיים אותו גם כזוג״.
התרעות פיקוד העורף