שבועות ספורים אחרי ששיפצה את המטבח בביתה בגבעתיים, מצאה את עצמה יוצרת התוכן שלומית שוסטר עומדת מול מציאות בלתי נתפסת: פגיעת טיל ישירה החריבה חלקים גדולים מהבית - אבל דווקא המטבח החדש, שהיה הלב הפועם של הבית, נותר כמעט ללא פגע.
"לא הייתי בבית בזמן האזעקה", משחזרת שוסטר. "ראיתי הודעות בקבוצת הבניין על פגיעה באזור, ורק כשחזרנו הבנו שזה אצלנו. הקומה הראשונה נפגעה קשה והקומה השנייה נהרסה לחלוטין".
"המטבח תמיד היה המרכז של הכול"
"זה בית שתמיד קורה בו משהו", היא מספרת. "אנשים נכנסים ויוצאים, יש מפגשים, סדנאות, תינוקות. המטבח תמיד היה המרכז של הכול".
לפני כשנה החליטה שוסטר לשפץ את המטבח הישן בביתה, מתוך רצון להתאים אותו לאורח החיים המשפחתי והדינמי שלה. "היה לנו מטבח כפרי שכבר הרגיש לא רלוונטי", היא אומרת. "רציתי מטבח מודרני, מואר, כזה שנעים לארח בו ושיש בו מקום לכל דבר".
לצורך הפרויקט פנתה למעצבת הפנים נועה תדמור, אחרי שהתרשמה מפרויקטים קודמים שלה. השתיים בחרו בקו עיצובי נקי ובהיר, עם חומרים טבעיים וגישה מינימליסטית שנועדה לפתוח את החלל ולהכניס אליו יותר אור.
לדברי תדמור, מדובר היה ב”טרנספורמציה מלאה”. "המטבח הקודם היה כהה וסגור מאוד", היא מסבירה. "המטרה הייתה לייצר חלל רגוע, נעים ועל-זמני, כזה שמרגיש חלק טבעי מהבית".
במסגרת השיפוץ שולבו משטחי פורצלן בגימור דמוי טרוורטין, חזיתות חלקות ואינטגרציה מלאה של מכשירי החשמל, במטרה ליצור חלל פונקציונלי אך גם חם ומזמין.
אלא שדווקא כשהכול היה מוכן, הגיע הרגע ששינה את חיי המשפחה.
"המטבח נשאר, אבל שאר הבית כבר לא"
ב-6 באפריל, יום לפני הפסקת האש, פגע טיל ישירות בבניין בגבעתיים. "כשראינו את ההרס היינו בהלם", מספרת שוסטר. "אבל אז גילינו שהמטבח נשאר כמעט בשלמותו. היו רסיסים בדלתות, אבל מעבר לזה - הוא פשוט נשאר עומד".
לדבריה, שבוע בלבד לפני הפגיעה היא שלחה הודעה למעצבת שלה וכתבה לה בצחוק: "אל תדאגי, שום טיל לא יפגע במטבח המהמם שלי”.
"פתאום המשפט הזה חזר אליי", היא אומרת. "המטבח באמת נשאר, אבל שאר הבית כבר לא".
כיום מתגוררת המשפחה בדירה זמנית בתל אביב, בזמן שהבית בגבעתיים עובר תהליך שיקום ארוך שצפוי להימשך חודשים.
למרות הטלטלה, שוסטר מנסה להישאר אופטימית. "אנחנו בהודיה עצומה שאף אחד לא נפגע", היא אומרת. "בית אפשר לבנות מחדש. הדבר החשוב באמת הוא המשפחה והבריאות".
ובתוך כל ההרס, המטבח שנותר כמעט שלם הפך עבורה לסמל קטן של יציבות והמשכיות - תזכורת לכך שגם כשהקירות קורסים, לפעמים הלב של הבית עדיין נשאר עומד.