"לדעתי נכדך הוא ילד מאוד תחרותי והישגי, שחושש מכישלון. הוא חושב מראש על האופציה שלא יצליח ומעדיף שאלו שמעריצים ואוהבים אותו לא יראו אותו נכשל. ההתנהגות של נכדך יכולה לנבוע ממספר סיבות: יכול להיות שהילד מרגיש שיש עליו המון ביקורת והוא פוחד לאכזב את הקרובים אליו, כי הוא כנראה לא לגמרי בטוח שהוא נפלא תמיד ובכל מצב. ויכול להיות גם שההתנהגות שלו נובעת מאיזשהו מקום שרוצה לרצות, מהמקום של הילד הטוב, שנותנים לו, אוהבים אותו ומשקיעים בו, והוא לא רוצה לאכזב.
"אני מציעה שמישהו חיצוני, אולי חברה של אמא או דוד, ינסה לדובב אותו ולהגיד לו: 'אמא אמרה לי קצת בעצב שאתה ביקשת שלא יבואו לראות אותך בתחרויות, מאיזו סיבה עשית את זה? ההורים שלך אוהבים אותך בכל מצב, בהצלחה, בכישלון, בחולי, בבריאות. גם כשאתה עושה דברים בצורה נכונה וגם כשאתה טועה'. יכול להיות שהשיחה הזו תועיל לו ותגרום לו להתעמת בינו לבין עצמו עם הרגש הזה ותאפשר לו להיות פחות לחוץ. לדעתי, כדאי שגם תדאגו שהילד יקבל עזרה, יש לו בעיה שגורמת לו לחסמים ותוקעת אותו, וחשוב לעבוד על זה".
"לילדים בני שנתיים אין עדיין יכולת ביטוי טובה, והרבה פעמים הם מרביצים ומשתמשים בידיים כדי לבטא את עצמם, יש בזה משהו מאוד קדמוני ופיזי. יכול להיות שבנך מרביץ כי הוא מחקה ילד אחר בגן, ויכול להיות גם שאחד הילדים מציק לו והוא למד להגן על עצמו. אתה לא צריך להילחץ, אלו דברים שעוברים. כשהילדים נהיים יותר ורבליים, הם יכולים לבטא את עצמם יותר וכבר לא צריכים להרביץ ולנשוך. למרות הדברים הנ"ל, עליך ועל אשתך עדיין מוטלת האחריות לחנך את בנכם ולהציב לו גבולות.
"סיפרת שאתם נוהגים לשלוח את בנכם לחדר כשהוא מרביץ, אני נגד שליחה לחדר כי יש פה מסר חבוי שאומר – 'כשאתה לא ילד טוב, אני מתרחק ממך', המסר הזה הוא שלילי כי אנחנו רוצים שהילד יגדל בידיעה שבכל מצב הוריו אוהבים אותו. אני מציעה שתדבר עם בנך על הנושא ותגיד לו: 'לפעמים אתה נושך אותי ומרביץ לי וזה כואב לי, בפעם הבאה שתעשה את זה אני לא אשלח אותך לחדר כי אני יודע שגם אתה עצוב, אבל אני אלך לחדר שלי להירגע כי גם אני נורא עצוב'. זאת אומרת, כשהילד מרביץ לך אל תדחה ותשלח אותו מעליך, פשוט תוריד אותו ותראה לו שאתה עצוב, כך הוא יראה ויבין את התוצאה של מעשיו. התוצאה היא לא שהוא ילד רע והולך לפינה, התוצאה היא שכואב ועצוב לאבא בגלל המכה".
"נסיעה ברכב ידועה כמרגיעה ומרדימה פעוטות. יכול להיות שמדובר באיזשהו נמנום בהקיץ אבל בכל אופן אני מציעה שתחקרו את הנושא ותעמדו על מספר דברים: ראשית, תבדקי עם הסבתא באילו נסיבות זה קרה גם בנוכחותה, ותשאלי את הגננת של בנך האם גם היא נתקלה בתופעה ואם כן באילו נסיבות. לאחר שכל המידע יהיה בידייך כדאי שתפנו לרופא הילדים ותבקשו הפניה לנוירולוג כדי לבדוק אם הכיוון הוא נוירולוגי. יכול להיות שאין שום בעיה, אבל כדאי לבדוק את הנושא".
התרעות פיקוד העורף