יום חמישי בערב הפך ליום הכי מפחיד שלי. אני מגיע לקניון עזריאלי ומטפס, במדרגות הנעות כמובן, לקומה השלישית לעבר המשרד של נטעלי קרישטיין (28) בהולמס פלייס, יודע שעוד רגע מגיעה הכרעת הדין: אחרי שבוע של מלחמה קיומית עם התפריט היומי שלי, ושבוע של אימונים אינטנסיביים, מגיע הרגע הכי חשוב עבורי: השקילה. כמה ירדתי, או חלילה, כמה עליתי.

זה די מרגיז. כל המאמץ מסתכם לתוך מדד אחד. השבוע הראשון שלי לא היה מוצלח במיוחד. חזרתי אחרי המפגש הראשון שלי עם נטעלי והייתי מוכרח, עוד פעם אחת, לחטוא ולאכול ג׳אנק פוד. מסעדות המזון מהיר בקומה האמצעית לא פיתו אותי, והמשכתי עד לאזור הבית שלי בת״א, כדי לאכול המבורגר שף איכותי, עם הרבה צ׳יפס, רטבים, קינוח ומים. כן אני שונא שתיה מתוקה. לפחות זה.

בשבוע השני זה כבר נראה אחרת. הייתי קפדן מאוד עם התפריט. התוצאה הייתה ירידה קלה במשקל. פחות מחצי קילו. התאכזבתי. הרגשתי שכל המאמץ היה לשווא. ״אני שבוע שלם מתאמץ. ואני לא מרוצה מהתוצאה״, אני יורה לעבר נטלי, בטון ספק כועס, ספק כואב, אחרי השקילה השבועית. שבוע שלם התאמצתי. באמת.

התפריט שנטעלי הרכיבה לי מבוסס על אורח החיים שלי. הוא מורכב משילוב של פחמימות, חלבון ושומן. נטעלי הסבירה לי ששילוב נכון ומינון נכון יאיצו בגוף להוריד במשקל. יאפשרו את התהליך, ועדיין יהיו בריאים ונכונים. נטעלי לא רוצה שאוותר על כלום, אבל שאקח את התזונה שלי ברצינות.

אני מתחיל לפרט לנטעלי מה אכלתי אתמול, כדוגמא ליום ״רגיל״ שלי: את הבוקר פתחתי עם חטיף אנרגיה בדרך אימון משולב של אירובי וכוח. אחרי האימון הכנתי סלט ענק, עם המון ירק, עגבניות, קצת קרוטונים מחיטה מלאה וכפית טחינה גולמית עם שמן זית ולימון. מנת החלבון שלי הייתה קופסת טונה שסיננתי ממנה את השמן, או לפחות ניסתי. בשעות הצהריים המאוחרות אכלתי את ארוחת הצהריים שלי: מרק ירקות עשיר, בלי תפוח אדמה, עם המון סלרי, גזר וקישואים. ״האמת יצא לי מרק נוראי. אני לא טבח כזה טוב״, אני מנסה להצחיק, בעיקר את עצמי. בערב אכלתי שוב חטיף אנרגיה, ומאוחר יותר 2 פרוסות לחם מלא עם גבינה.

נטעלי מסבירה לי שזו שאלה של מינונים. אנחנו לא תמיד יודעים כמה אנחנו באמת מוסיפים לסלט, ויש הבדל בין כף טחינה גולמית לבין 2 כפות. יש הבדל גדול בין טונה מסוננת משמן, או טונה במים, מאחת שעדיין ספוגה בשומן. חטיף אנרגיה שמכיל 200 קלוריות שונה מחטיף אנרגיה אחר, בגודל זהה, שמכיל עד 100 קלוריות. ההבדל נמצא שם.

בזמן שנטעלי מדברת ומסבירה, עוברים לי בראש כל הטעויות הקטנות. נטעלי מרגיעה אותי. מסבירה שמדובר בתהליך והמטרה היא להרזות בין חצי קילוגרם לקילוגרם אחד בשבוע. לא יותר. זה הקצב הנכון. היא שולחת אותי הבייתה עם משימה לשבוע הקרוב, כדי שהיא תוכל לעמוד ולאמוד מקרוב את התזונה שלי: יומן אכילה, כתוב ומצולם.

אני יוצא מהחדר של נטעלי ומקבל כמה מחמאות ממתאמנים שהספיקו לקרוא את הבלוג ותולים בי תקווה. אני מחייך מבחוץ, אבל בפנים מרגיש קצת מאוכזב, חושב לרגע להישבר ולחטוף איזה משהו עתיר קלוריות במזון מהיר. בזמן שאני יורד במדרגות הנעות לעבר קומת המזון המהיר, נטעלי מסמסת לי שוב לא שאסור לי להתייאש ושצריך לקבוע לשבוע הבא. היא הזכירה לי את הפרק ששודר אמש במירוץ למיליון, ואת סיפורה של רוני דלומי, שכמעט נשברה אבל בסוף מצאה את עצמה על המטוס. הפעם אני חייב להצליח. אסור לי להישבר. אני מוותר על הפיתוי הקל וממשיך לסופר לקנות ירקות, שבוע הבא אני מתכוון לצאת מנצח.

בלוג הבריאות של אבירם: קל להתאכזב, אסור להתייאש