בריחת המוחות

"הילד הוא נוכרי בארץ זרה, לא מבין את השפה, לא מכיר את כיווני הרחובות, לא מכיר את החוקים ואת המנהגים... נחוץ מדריך שיענה בנימוס על

מבין שלל המערכות החבוטות במדינת ישראל, הולכת מערכת החינוך וצוברת מעמד של החבוטה מכולן. כולם תולים בה את יהבם, וכגודל הציפיות – כך

לדים, מדובר בהורים או באח גדול. הם מסתכלים עליך".

"נכון. נגיד שדופקים בדלת. ילדים מסתכלים איך אמא מגיבה: האם במאור פנים? האם היא שואלת במה אפשר לעזור או שהיא לוחשת לעצמה: 'הנה השכן

לפי הרפז, גורם משמעותי נוסף בעיצובו של הילד הוא עבודה על דחיית סיפוקים ועל דימוי עצמי גבוה. "הצלחה בחיים ובטח בבית הספר מבוססת על דחיית סיפוקים, וכאן מדובר בלימוד יומיומי מהבית", הוא אומר. "המרכיב השלישי הוא דימוי עצמי גבוה. המרכיבים האלה נוצרים בבית, ואם תיקחי ילד שקיבל את ההכנה הזו בבית ותשימי אותו בבית הספר הכי איום, הוא יגיע לאוניברסיטה. זה מוכיח לנו שהכל מתחיל וכמעט נגמר בבית".

אלא שאף על פי שהרפז מתאר כביכול מצב חסר תקנה, מבחינתו לא מדובר במקרה אבוד. "לבית הספר יש השפעה מועטה יחסית לגורמים האחרים ולכן הטענה מהסוג 'הכל חינוך' היא טענה שקרית ומסוכנת, משום שזה גורם לחברה להצליף במורים ובמערכת החינוך ולבוא אליה בתלונות אינסופיות", הוא מתריע. עם זאת, לטענתו, "נוכל להפוך את בית הספר ליותר אפקטיבי אם נתאים את דפוסי ההוראה שלנו ואת שיטות ההערכה שלנו ואת תוכנית הלימודים שלנו לאופן שבו ילדים לומדים. בעשור האחרון אנחנו נמצאים בשלב שניתן לכנותו 'מהפכת הלמידה'. במהפכת הלמידה נותנים הרבה תשומת לב

"להתאים את עצמו ואת דפוסי ההוראה שלו, המבנה הארגוני והאקלים שלו לאופן שבו ילדים לומדים. זה הקונטקסט הרחב של ספרו של וילינגהם. הוא שאל

"זה שלב אבולוציוני. עקב איזו מוטציה המוח התחיל לחשוב וזה קלקל את המסיבה. המוח אומר: כל מה שאני מנהל ללא מחשבה - מערכת העיכול, הנשימה הראייה ועוד, עובד נורא יפה. אם בני אדם היו מנהלים את מערכת העיכול שלהם באמצעות חשיבה, היינו מתים מהר מאוד. לחשיבה יש שלוש תכונות שלמוח אין: היא נורא איטית. המוח מקבל החלטות ללא חשיבה בחלקיקי שניות. המחשבה מלאה טעויות, ואילו למוח אין טעויות. עובדה - כשאתה נושם אתה לא נחנק. שלוש – המוח יודע לנהל המון דברים בעת ובעונה אחת, המחשבה לא. זו נקודת מוצא נורא מעניינת. איך נגרום לו לחשוב? בכל זאת, אנחנו יודעים מניסיוננו שבנסיבות מסוימות אנחנו נהנים לחשוב. איך נייצר את הנסיבות האלה בכיתה? וילינגהם אומר: המוח אוהב לחשוב, אבל התנאי המרכזי המגייס אותו לחשיבה זה כשהוא ניצב נוכח אתגר אופטימלי – לא קשה מדי ולא קל מדי. אם ילד לא מוכשר למתמטיקה חמש יחידות, שחרר אותו משם. אבל אם הוא משועמם בשלוש יחידות, תעביר אותו לארבע יחידות. זה אתגר שמחייב אותו לגייס את כל הכוחות, אבל יש לו תחושה שיוכל להצליח בו. כשאתה נתקל באתגר כזה, המוח אומר: 'יאללה', לובש מדים ויוצא למלחמה".