ישראל, שתמיד הייתה תזזיתית, הפכה בעשור האחרון למדינת אינסטנט וריאליטי קיצונית. התקשורת מלבה את הדרמה הקיימת ממילא, הרשתות החברתיות מוסיפות שמן למדורה, ואין מבוגר אחראי שיכול להרגיע את החרדה הגדולה שנוצרת מכל האנדרלמוסיה. כבר תקופה ארוכה שאנחנו טוענים שאנחנו מחפשים מנהיג, אבל מה שאנחנו באמת רוצים זה מושיע.
כשאוספים את הפרטים מהפרסומים אודותיו ומאנשים שמכירים אותו, לא מתקבלת תמונה חד-משמעית. כחלון מצהיר שהוא ״הליכוד האמיתי״ וגם הצביע בזמנו נגד ההתנתקות, אבל דווקא עיתון ״הארץ״ שר לו הלל ומקדם אותו. הוא מדבר על ״מלחמה בטייקונים״ אבל באותה נשימה מוקף בכוורת לא קטנה של תומכים מאצולת הממון. הוא מצטייר כאדם פשוט ועממי, אבל במקביל נדמה שלכל בעיה מורכבת יש לו את הפתרון.
בסביבת מפלגת הליכוד אומרים על כחלון שבזמנו, אף אחד לא התייחס אליו ברצינות. הוא הצטייר כאדם עם אמביציות מוגבלות. אנשים מהכוורת שלו מכנים אותו בשיחות סגורות חכם, אבל לא מבריק. אפילו נתניהו, שמחסל במהירות כל מי שנראה כמו ניצן של תחליף, לא ראה בכחלון איום. הרי ביבי הוא זה שמינף אותו כשאמר לשרי הליכוד בזמן רפורמת הסלולר - ״תהיו כחלונים, תמצאו פתרונות״. נתניהו, מצידו, מאז רשם לעצמו לעולם לא להתפתות שוב לזרוק מחמאות, אבל המשפט שהוא אמר על כחלון כבר פרש כנפיים, והיווה את יריית הפתיחה לקמפיין המיתוג שלו.
על אף שזה קצת מצחיק כשזה נאמר דווקא על ידי תומכיו האשכנזים המבוססים, יכול בהחלט להיות שהם צודקים.
האם במקרה בחר כחלון את השם ״כולנו״ למפלגתו? ניתן לסכם בהנחה שהאנשים שכחלון בוחר ומצליח לגייס אינם כמוהו, אלא יותר אלה שכמותם הוא היה רוצה להיות.
הנרקסיסט הקלאסי הוא יהיר, אבל השריון שלו מאפשר לו יכולת ספיגה. האם סוג אחר של נרקסיסט יכול גם הוא לעמוד בכמות גדולה של מפחי נפש, בביקורת ארסית, בחיצים ובמהמורות? הנרקסיסט הקלאסי מאדיר את עצמו וחש שהוא טוב יותר מאחרים, אבל זה גם נותן לו את האמונה הפנימית שהוא נועד להנהיג. עד כמה כחלון יצליח להנהיג לאורך זמן חבורת אנשים עם רקורד עשייה גדול משלו? אלה שאלות שהתשובות עליהן עדיין לא ברורות. בהחלט יהיה מעניין לראות.
התרעות פיקוד העורף