אני מאוד מתלבטת אם לשלוח את בני בן השנה וחצי לגן או להמשיך לשלוח אותו לטיפול אצל המטפלת בבית. חשבתי לשלוח אותו לגן פרטי אבל יש שם ילדים שהם יותר גדולים ממנו ואני מפחדת שהם יכסחו אותו, מצד שני אני רוצה שהוא ילמד להתמודד עם מצבים כאלו ואחרים כי הוא בוכה מכל דבר. מה דעתך?

"במקרים שבהם ישנם אילוצים כלכליים או אילוצים אחרים שלא מאפשרים לשלוח את התינוק למטפלת אז אין התלבטות, מעבירים למשפחתון או לגן קטן ובוחרים את הכי טוב שאפשר. אבל אם יש לך את האפשרות ואת יכולה להרשות זאת לעצמך אז לדעתי עדיף שבנך יישאר כרגע אצל המטפלת. בסוג כזה של מסגרת ילד בן שנה וחצי נהנה מאוד מתשומת הלב, מהיחס האישי ומתחושה של ביטחון. ילדים יכולים ללמוד להתמודד עם מצבים שונים גם כשהם נכנסים לגן בגיל שנתיים וחצי ועד אז הם היו בבית או אצל מטפלת. שנה וחצי זה לא הגיל שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו, 'זה הזמן לרכישת כישורים חברתיים', זה עדיין מוקדם. מה גם שבגיל הזה ילדים עדיין מרוכזים בעצמם ולא מתעניינים בילדים אחרים אפילו אם הם נהנים מחברתם. אני מציעה שבחצי השנה הבאה תשלחי את בנך למטפלת ולאחר מכן תעבירי אותו לגן הפרטי (באמצע השנה). יש לכך יתרונות מאוד גדולים: כשילד נכנס לגן באמצע השנה שאר הילדים כבר רגילים לשגרת המקום והמטפלת יכולה להיות פנויה לשים לב באופן אישי לילד החדש".

בני בן שנתיים ותשעה חודשים. כשהוא כועס או מתוסכל הוא נוהג להכות את עצמו. הוא נותן לעצמו סטירות חזקות בפנים, מושך בשיניים ומכאיב לעצמו. למה זה קורה ואיך מונעים ממנו לעשות זאת?

"התופעה שאת מתארת היא מאוד מוכרת, בנך כנראה מאוד מתוסכל ולא יודע איך לבטא את התסכול שלו. הוא ילד טוב ויודע שאסור לו להוציא את זה בחוץ, על אחרים, אז הוא מוציא את זה כלפי עצמו. את צריכה למצוא רגע שקט, לחבק אותו ולהגיד לו: 'לפעמים כשאתה כועס אתה מכאיב לעצמך, אני לא מרשה לאף אחד לעשות לך כואב, ואני גם לא מרשה לך לעשות את זה, בגלל זה אם אתה תכעס ותכאיב לעצמך אני אעצור אותך, ולא אתן לך'. הוא ימשיך כי כרגע הוא עושה את זה בלי לשים לב, אז ברגע שהוא ירביץ לעצמו תתפסי לו את הידיים, תחזיקי אותו ותגידי לו שוב שאת יודעת שהוא כועס אבל את לא מרשה לו להכות את עצמו. אחרי שאת עושה זאת תסיחי את דעתו. את יכולה לשטוף לו את הפנים או לתת לו לשתות (זה מאוד מרגיע), ואת יכולה גם לשחק איתו. אם הבעיה לא חולפת אחרי שבוע, תאמרי לו שכשהוא כועס הוא יכול לקחת את הכרית ולתת לה מכות, כך תאפשרי לו להוציא את התסכול על משהו ניטרלי עד שכל הכעס ייצא לו מהגוף. כך את מונעת ממנו להכאיב לעצמו".

בני, בן שנה ותשעה חודשים, מתעורר בכל בוקר בבכי היסטרי וזה מאוד מתסכל אותי ואת בעלי. אם הוא מתעורר בחמש בבוקר אני לא מוציאה אותו מהמיטה ורק מנסה להרגיע אותו. ואם הוא מתעורר מאוחר יותר אני מרימה אותו, מרגיעה ומחתלת אותו אבל הוא לא מפסיק לבכות עד שהוא מקבל את הבקבוק שלו. אני לא מבינה למה הוא פותח ככה את היום, הוא יכול להביע את עצמו בעזרת מילים אבל הוא בוחר בבכי. מה לעשות?

"בכי אצל הקטנים זאת שפה. הם עדיין לא יודעים לדבר אז הם בוכים וכך הם מביאים אליהם את המבוגר וגורמים לו לתת להם את 'השירותים' שהם צריכים: חיבוק, ידיים, אוכל, חיתול, שמיכה, מוצץ ועוד. כרגע, כשבנך מתעורר בחמש בבוקר, תמשיכי לנהוג כפי שנהגת עד עכשיו ואל תוציאי אותו מהמיטה. תרגיעי אותו בעדינות שיחזור לישון, זה יכול לעבוד וגם לא. יקיצה בשעה כזו מוקדמת זו תופעה ידועה ומוכרת. כשבנך קם בשעה יותר מאוחרת תקלי על עצמך ואם את יודעת שהוא בוכה וזה מציק ומטריד, תכיני לו בקבוק באופן מיידי ותגישי לו אותו עם חיוך. יכול להיות שהוא מתעורר רעב מאוד והוא בוכה עד שהוא מסופק, אז לפני הכל תספקי אותו, כך יהיה שקט ותוכלי להתחיל את היום בנינוחות. אם תקפידי להגיע אליו עם בקבוק בכל בוקר כשהוא מתעורר יכול להיות שאחרי שבועיים הוא יפסיק לבכות כי הוא יבין שאין בזה טעם כי ממילא אמא מגיעה אליו עם חלב. אל תדאגי, הוא יגדל קצת והתופעה הזו תחלוף".

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־ 10:00 ב"רדיו ללא הפסקה".

הביאה לדפוס: ליאת מלכא בלכטובסקי

סיפור מסגרת

האם לשלוח בן שנה וחצי לגן או שעדיף להשאירו אצל מטפלת בבית, איך ניתן למנוע מילד להכות את עצמו ומה לעשות כשהפעוט מתעורר בבכי היסטרי?