דיונים לגבי מותו/תחייתו של הספר/הפרינט הם תופעה מייגעת למדי, אבל גם כזאת שנוגעת למה שמדאיג את כולנו – איך נתנהל בעתיד? האם עוד נמצא את עצמנו מתכרבלים עם ספר טוב גם בשנת 2045, או שכולנו עתידים להזדקן מול מסכים קרים? מאחר שהמכשירים האלקטרוניים הפכו ללחם ולחמאה שלנו בכל הנוגע לכמעט, המממ, כל דבר, מדובר בחשש לגיטימי. אך במפתיע, בצלה של הפרנויה התפתחה מגמת-נגד מעניינת ומרעננת למדי – הנייר, על שלל מוצריו, מצליח בשנים האחרונות להמציא את עצמו מחדש כסמל סטטוס.
בין אם הנייר נהנה מקאמבק זוהר בחסות המיתוג המתמשך של חיינו או בין אם מאיירים ואמנים מוכשרים מצליחים סוף סוף להגיע לפלטפורמה רחבה יותר, או גם אם סתם מתחשק לנו לחזור אחורה בזמן ולאסוף מכתביות ריחניות – בשורה התחתונה אנו זוכים לעושר חסר תקדים של מוצרים יפהפיים שאותם אפשר לשמור, בניגוד ל–Google Documents, במגירת המזכרות של החיים.
התרעות פיקוד העורף