אני לא אשקר. לרגל יום הכיפורים בהחלט תכננתי לשעמם אתכם בטור מהז'אנר הבנאלי. נכון, בהחלט יש מקום למנות את החטאים שעולם האופנה חטא כלפינו השנה, שהרי הם היו רבים. בהחלט יש גם מקום למנות את החטאים שאנחנו חטאנו כלפיו (כן, אני מצביעה עליכן, בנות שהלכו עם שילוב משונה של נעלי קטיפה ושמלת קטיפה גם יחד). ועדיין, יש משהו מתיש בניסיון לסכם תמיד יום מורכב כל כך כמו יום הכיפורים בהקשר שלו לעולם האופנה. חוץ מזה, הכל כבר נאמר ואין חדש תחת השמש. אז חשבתי שאכתוב לכם פה טור שקשור לזה שהחורף תכף מגיע, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי, לכם ולמלתחה של כולנו, אבל אז נתקלתי בכתבה מאוד מעניינת באתר האופנה Racked.
הכתבה, שהכותרת שלה קראה: Stop Using "Forgiving" to Describe Clothes, וכותרת המשנה שלה טענה שאין לגוף על מה להתנצל, בהחלט הצליחה לגרום לי לחשוב בשנית על האופן שבו המושג "סליחות" מתחבר לתפיסת הגוף והלבוש שלנו. המאמר מציין שאחת הרעות החולות של לא מעט כתבי אופנה היא להשתמש בביטויים שמצביעים על העצלנות הניסוחית המובנית שרבים מאיתנו עלולים ללקות בה. אתם יודעים, כמו המילה "מדהים" לתיאור כל פריט בינוני למדי או הביטוי "פורץ דרך" לתיאור משהו שראינו כבר עשרות פעמים, אבל אנחנו חייבים לשכנע את העורך שמעלינו שיש בו ערך כאייטם. השימוש בביטוי Forgiving לתיאור בגדים מסוימים, כלומר כאלה שהם "רחומים", "סולחים" ו"מרחמים" על הגוף שלנו, על מפגעיו וחסרונותיו הרבים, הוא בהחלט ביטוי שמשתמשים בו גם בלעז וגם במחוזותינו כדי לתאר, ועוד באופן חיובי, פריטים מסוימים.
התרעות פיקוד העורף