“את לא יכולה לגרום לו לאהוב את בן הזוג שלך או לא לצאת מהחדר, אבל את כן יכולה להחזיר את השליטה אלייך ולנסות לייצר מצב שבו הילד משתף איתך פעולה. בשלב ראשון הייתי נכנסת אליו לחדר, סוגרת את הדלת, ואפילו נשענת עליה אם את חושבת שהוא ירצה לצאת. מה שיקרה אחר כך הוא לא שיחה – זה מונולוג שאותו את מכינה מראש. לצורך העניין תאמרי לו שאת רואה שהוא לא מסביר פנים ומתנהג בנימוס כשהוא רואה שבן הזוג שלך בבית, ותסבירי לו שאת יודעת שאת לא יכולה לגרום לו לאהוב אף אחד, אבל את כן דורשת ממנו להתנהג בכבוד".
"תגידי לו שזו הבחירה שלך וזה הגבר שאת אוהבת והוא זה שחי בבית. תבהירי לו שהמינימום הנדרש הוא לכבד. תאמרי לו ‘אתה חי בבית שכולנו חיים בו, והמינימום הנדרש הוא להגיד שלום, לאכול בארוחות משותפות, ואני אומרת לך שיום אחד אתה תזדקק לו ותיעזר בו כי הוא גבר מדהים. הוא לא אבא שלך, אבל הוא מדהים. אני מצפה שתאכל עם המשפחה כי זו המשפחה שלך. תפעיל את הראש ולא רק את הלב, ותעשה מה שצריך לעשות כי אתה חונכת אחרת’. יכול להיות שהוא לא ישנה את ההתנהגות שלו מיד, אבל כשהוא יבוא לאכול תגידי לו ‘איזה כיף שבאת’. תני לו את הקצב שלו, טיפין טיפין. את המסר שלך העברת, וזה זז בפנים”.
"האחיין שלך נמצא בגיל שבו מצד אחד הוא כבר קולט הכל ומפותח מבחינה קוגניטיבית, אבל באותה הנשימה אין לו ידע של מבוגרים והוא לא יודע איך להתמודד עם כל מה שהוא חווה. אל תשכחי שגם המלחמה והמתיחות נותנות את אותותיהן, וזה לא רק הגיל זו גם התקופה שבה אנחנו חיים. מבחינה רגשית בגיל ההתבגרות הנערים והנערות חווים קיצוניות - אין להם אפור, הכל שחור או לבן. למרות שמדובר במשהו מאוד טיפוסי לגיל אנחנו צריכים לבדוק אם קרה פה משהו - הוא לא רוצה ללכת לבית הספר, והמרד שלו בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים".
התרעות פיקוד העורף