אבל, חשוב להדגיש שנושא זה שנוי במחלוקת – למרות הכל. הגישה שגם אני דוגלת בה היא - להקשיב לגוף. אם הגוף מאותת על רעב בבוקר, כדאי לאכול משהו, ואם לא, אז לא בכוח רק כי כתוב ככה באיזה מקום.
כי הרי מה נחשב לארוחת בוקר? רק ארוחה שנצרכת בשעה מייד אחרי שקמנו, או אולי ארוחה שאוכלים אותה אמנם בשעות הבוקר, אבל שלוש שעות או יותר אחרי שקמנו מהשינה - האם זו גם ארוחת בוקר?
במחקר בדקו 3747 אנשים בגיל 65 ומעלה, ולפי שאלון תזונתי בדקו האם הם אוכלים ארוחת בוקר באופן קבוע, ואם כן באיזו שעה. את התוצאות השוו לבדיקות הדם שלהם ולמצבם הרפואי.
שימו לב לתוצאות המרתקות – אכילת ארוחת בוקר באופן קבוע לא הפחיתה את הסיכון לסוכרת, בהשוואה לאנשים שלא אכלו ארוחה קבועה כזו, ולא רק זה. הסתבר, לפי התוצאות, שאנשים שהיו בסיכון לסוכרת מראש וצרכו ארוחת בוקר מאוחרת אחרי שעה 9:00 בבוקר – היו בסיכון מופחת יותר לפתח סוכרת. אז מה המסקנה שלנו? שאין חוק אחד שמתאים לכולם, תקשיבו לגוף זה הכי חשוב.