ישראל מחסלת אמש את רמטכ"ל חיזבאללה ושעות אחר כך את ראש חמאס איסמעיל הנייה, כך על פי פרסומים זרים. כולם צפויים להגיב, ומנהיג אירן מבטיח את העונש "החמור ביותר". גם ארצות-הברית מקרבת ספינות מלחמה, אבל בינתיים שקט. זהו שקט מתוח של אי-ודאות, האם הוא השקט שלפני הסערה? וכמה חזקה היא תהיה? כמו בעבר, גם הפעם הכוכבים מספרים.
מפת מדינת ישראל נמצאת תחת מתח מתמשך, ולכן בכל רגע הוא יכול להתבטא. לכן תגובה כזו או אחרת תיתכן בכל שלב. אבל את שיאיי המתח רואים דווקא לא באופן מידי. ראשית צריך לשים לב דווקא למחצית השנייה של אוגוסט, ובמיוחד לימים סביב ה-19-20 באוגוסט. החל ממרכז החודש עולים שלב, וזה מוביל אותנו לסתיו מלחמתי.
צה"ל חזק ויש לנו גב אמריקאי חזק עוד יותר. אבל צה"ל בתהליך שחיקה מתמשך, והמצב יותר קשה ממה שנדמה. בכל-זאת דעו כי ננצח. אם יש סיכון לקיומנו, הוא המלחמות הפנימיות שלנו. ככל הנראה, אלו יגיעו לשיא סביב דצמבר, או מעט לקראתו. עלינו להיות מאוחדים במאבק מול האויב, אבל יש מתוכנו המסמנים דווקא את האויב כמי שנמצא מבפנים.
האויב מלבה את השסע והפילוג ברשתות החברתיות, ומריח את החולשה שלנו. הוא יודע שככה יהיה לנו קשה לנצח את מלחמת ההתשה שלו. ישראלים רבים משתפים פעולה ללא מודעות והבנה. שימו לב מה אתם כותבים, למילים יש כוח. עלינו לשמור על איפוק ואחדות גם כשקשה.
האויב פועל בשיטת "סיר לחץ", והוא יודע שתחת הלחץ מתגברת גם העצבנות וחוסר הסובלנות איש לרעהו, ובין הצדדים הפוליטיים בישראל. עיקר המתח לפנינו יהיה בסתיו-חורף הקרובים, וזו תקופת השיא שעלינו לעבור. פנינו להסלמה ביטחונית, וכאמור בעיקר צריך לשים לב מאמצע אוגוסט ולאורך הסתיו. אבל אם נתרכז מאוחדים באויב שבחוץ, לבטח ננצח. זאת תקופה דרמטית, אבל לא פטאלית. קחו בפרופורציות, ואל תחשבו קיצוני מדי. אחרי החורף נפגוש ישראל אחרת, אחרי הרבה שינויים שעברנו, וככל הנראה גם פוליטיים. ובסופו של החורף צפויה רגיעה, לפחות לזמן מה.
התרעות פיקוד העורף