אני אמא לשתיים, בנות 13 ו־9. לאחרונה שמתי לב שהבכורה ממש תלותית, ולא מצליחה להעסיק את עצמה. לצורך העניין, אני יושבת עם אחותה הקטנה להכין שיעורי בית, והיא יושבת איתנו ולא זזה. מדי פעם היא שולפת את הנייד שלה, אבל לא זזה מאיתנו, ובהאזנה מלאה למתרחש. הערתי לה לא מעט פעמים, אבל זה לא עוזר.
היא תמיד מעדיפה להיות בבית, איתי ועם אחותה, ולא יוזמת מפגשים עם חברות. גם אם מישהי מתקשרת אליה, היא ניגשת אליי ומתלבטת מה לעשות. הרבה פעמים היא תעדיף להיות בבית איתנו ולשחק בטלפון הנייד מאשר לצאת לבד למקומות. אני גם חוששת שהשימוש הרב בנייד עלול לפגוע לה בראייה ורוצה להגביל את שעות המסך שלה. מה דעתך?
“בראש ובראשונה אני חושבת שהגבלה של מספר השעות שבהן הילדה תגלוש בטלפון הסלולרי צריכה להיעשות בלי קשר לשאלת התלותיות של הילדה והקושי שלה להעסיק את עצמה. היא צריכה לדעת מראש שיש זמן מוגבל לסלולרי – שעתיים או שלוש שעות ביום, כמה שתחליטי. זה עומד בפני עצמו, וזו האחריות שלך. תציעי לה חופש בתוך הגבולות – למשל, את נותנת לה שעתיים ביום, והיא תבחר איך הכי נכון לנצל אותן: אם בבת אחת, או לחלק לאורך היום.
"מובן שצריך לשים לב גם לתוכן, ולחסום תכנים בהתאם. בכל מה שקשור לרצון של הילדה להיות איתכם בבית, ולהיות נוכחת בזמן שאת עוזרת לאחותה הקטנה להכין שיעורי בית – ממה שאת מתארת אני לא יודעת אם זה כי היא לא יודעת להעסיק את עצמה, או שהיא מאוד תלויה בך, רוצה את חברתך ואולי אפילו מקנאה בזמן שיש לך עם אחותה הקטנה. אני מציעה שתגידי לגדולה שהיא חופשייה לעשות בזמן שלה מה שהיא רוצה ושהגעת למסקנה שאת לא רוצה להעיר לה יותר.
"מובן שתעמדי במה שאת אומרת – אל תעירי לה. היא גורמת לך להתעסק בה גם כשאת לא אמורה להתעסק בה. בנוסף, צרי זמן איכות שלך רק עם הילדה הגדולה. לצורך העניין, אם הקטנה משחקת במשהו, תפני לילדה הגדולה ותגידי לה ‘בואי נכין יחד ארוחת ערב’, כדי למלא את הצורך שלה. כשחברות של הילדה מתקשרות ומציעות לה ללכת למקומות, והיא שואלת אותך אם ללכת, תגידי לה שאת לא יודעת, ולכי לקפל כביסה. ואז היא תגיד ‘אבל אמא, אבל אמא’, ואת תעני לה שאת לא יודעת ושתבחר מה היא רוצה לעשות.
"עושה רושם שהיא בהתלבטות. היא מחפשת אותך, היא אולי תלויה בך, ואת ממשיכה ומזינה את ההתלבטות הזו בתגובות שלך כל הזמן. זאת אומרת, משהו בתגובות שלך צריך להשתנות כדי לשנות את הסיטואציה הזו. תמצאי מה מדליק לילדה את האור בעיניים, תכווני אותה למציאת תעסוקה שמעניינת אותה, ובכל הקשור לשימוש בסלולר – זה הרי קורה גם לנו. אנחנו עומדים רגע – מסתכלים בסלולר, משתעממים רגע - הולכים לסלולר. ואם אנחנו ככה, בוודאי שגם הילדים יהיו. התפקיד שלנו הוא למצוא את הדבר הזה, שיכול להשלים את החסר”.
בני בן השנתיים וחצי עדיין לא גמול מחיתולים. לפני כחודש הוא עבר למיטה של גדולים – המעבר היה מאתגר, אבל זה מאחורינו. בשבועות האחרונים הילד התחיל לבקש מוצץ כל הזמן, וזה משהו שלא היה קודם. אנחנו לא יודעים להיכנס איתו ראש בראש, ואם אני אומרת לו שעדיף לא להשתמש במוצץ עכשיו, הוא מתחיל לבכות ולצרוח עד שהוא מקבל. האם עלינו לאפשר לו מוצץ בכל פעם שהוא מבקש?
“ילדים עד גיל 7 עוברים את השינויים הכי משמעותיים בחיים שלהם, ומתמודדים עם לא מעט סיטואציות במהלך היומיום. אני רוצה להעלות פה עוד שאלה, חשובה לא פחות: מה לומד ילד כשאומרים לו לא להשתמש במשהו, ואז הוא בוכה ובוכה עד שהוא מקבל? שכל מה שהוא צריך זה לבכות ולצעוק עד שהוא מקבל את מה שהוא רוצה? האם זה מה שאת רוצה להעביר לילד שלך גם בהמשך?
"אולי קשה לו עם המעבר למיטה, אולי אחד הילדים מציק לו בגן, או אולי הוא פשוט לא רגוע וזקוק לרוגע שמקנה לו המוצץ. בשורה התחתונה, אין סיבה להיכנס איתו למלחמות על מוצץ. תנו לו מוצץ, ומקסימום בעוד כחודש תתחילו בהדרגה להפחית את השימוש במוצץ”.