יותר ויותר ילדים מבלים שעות מול המסכים, מסתגרים בחדרים ומתנתקים מהמשפחה - תופעה מדאיגה שמציבה אתגר חדש להורים בעידן הדיגיטלי. מיכל דליות, הסופר נני המיתולוגית של ישראל, בשורה של עצות שניתן ליישם גם בבית: "אחד המתחים שבגידול מתבגרים הוא סביב השאלה כמה אני משחררת וכמה אני מושכת בחזרה אליי".
"תגיעו להסכם שבו בכל יום הילד משחק בחדר שעה או שעה וחצי, ואז יוצא להיות עם בני הבית. יש כל מיני משחקי קופסה מדהימים לגיל הזה. תתמידי ותעמדי מאחורי ההסכם הזה. אחד המתחים שבגידול מתבגרים הוא סביב השאלה כמה אני משחררת וכמה אני מושכת בחזרה אליי. הפרדוקס הוא בין 'שחררו אותי' ובין 'תישארו כאן'. לכן, התפקיד שלך הוא לגרום לזה לקרות. שהילד הזה ידע שיש פה אמא שלא מוותרת עליו ורוצה להיות איתו".
"ילדים, מעצם היותם - אגואיסטים על סף נרקיסיסטים, חושבים שהכל תלוי בהם. נשאלת השאלה אם הילדים אומרים לעצמם שאמא שלהם נעדרת מהבית כי הם לא ילדים מספיק טובים, או שהם יודעים להגיד לעצמם שלאמא לא טוב, אז היא לא אוהבת להיות בבית. הכל מתחיל בשאלה מה הם אומרים לעצמם כהסבר למצב שהם חווים מול ההורים. גם אם הם לא מבינים את אמא שלהם עכשיו, כשהם יהיו בני 30 או 40 הם יבינו את המצב שבתוכו הם חיו. כרגע, אין לך באמת שליטה על המחשבות שלהם, או על מה שקורה בבית. את, כסבתא שלהם, דואגת להם ויכולה לעשות את מה שאת יכולה לעשות בגזרה שלך", הדגישה.
"ייתכן שזה מחלחל אליהם, ייתכן שזה משפיע, אבל את כסבתא צריכה להתרכז בלהראות להם שהם אהובים ללא תנאי. זה המסר שאת צריכה להעביר לילדים האלה – אהבה ללא תנאי, אבל לא ללא גבולות. חשוב לי לציין שעלייך לקחת אחריות רק על עצמך, ולא על מה שקורה לילדים מול ההורים. אנחנו לא יכולים לייצר להם גן של שושנים – עשי את מה שאת עושה, ועשי את זה הכי טוב שאת יכולה. דעי לשחרר את כל מה שלא נמצא בשליטה שלך, סמכי על הילדים האלה ועל האהבה שאת נותנת להם, ודעי שהם יגדלו להיות מהממים”.
התרעות פיקוד העורף