אני מילואימניק, ולצערי הרב לא נמצא הרבה בבית בשנה וחצי האחרונות. בתי הקטנה, תלמידת כיתה א’, פשוט לא הולכת לבית הספר בצורה רציפה. בחודשיים האחרונים זה הגיע למצב שבו היא מוכנה ללכת לבית הספר אולי פעמיים בשבוע. דיברנו איתה על זה עשרות פעמים, ולצערי גם שוחד לא עוזר. אנחנו מיואשים מהעקשנות שלה, ומודאגים מהאפשרות שזה יהפוך להרגל הרסני, שיפגע בה בהמשך הדרך.
במשך כמה ימים ניסינו לקחת אותה בכוח לבית הספר, אבל אנחנו חוששים לפגוע בה. מה גם שאמא שלה עזבה את העבודה בגלל זה – היא כל הזמן נאלצה להישאר איתה בבית, ולא הצליחה להגיע לעבודה באופן רציף. בנוסף, התנהגות הילדה היא בלי גבולות גם בשעות אחר הצהריים, עם האחים שלה, ואנחנו לא יודעים איך להתנהל בסיטואציה הזו. מה דעתך?
“לפי מה שאתה מתאר לי, משהו לא פשוט עובר על הילדה הזו. זו יכולה להיות התנהגות שנובעת מכך שאתה נעדר הרבה מהבית מאז שהחלה המלחמה, ויכול להיות שהיא חוששת מהמצב, אולי אפילו מהאזעקות. אגב, אני רוצה שתביאו בחשבון שאולי משהו קרה בבית הספר, ובגלל זה היא לא רוצה ללכת".
"ככה או ככה, ברגע שמאפשרים לילד לא ללכת לבית הספר צריך להביא בחשבון שמדובר בכדור שלג, ושככל שהזמן עובר יהיה הרבה יותר קשה להחזיר את הילד לשגרה שבה הוא הולך לבית הספר בכל יום. כדי לפתור את הבעיה, מישהו מבית הספר, אולי המורה, או היועצת, או דמות סמכותית אחרת שהילדה שלכם מעריכה, צריך להגיע אליה הביתה, לעמוד ליד המיטה שלה ולהגיד לה ‘את לא מתעוררת? בואי, קומי, שטפי פנים וצחצחי שיניים, תתארגני, ואנחנו ניסע יחד ברכב שלי לבית הספר’".
"ברגע שהילדה מגיעה לבית הספר, הדמות הזו צריכה לשאול אותה אם יש צורך שהיא תגיע אליה גם מחר, או שהיא מבינה שהיא יכולה להגיע מחר בבוקר עם אמא. אם הילדה תגיד שהיא צריכה עוד יום, היא תקבל אותו, ואם לא, אז בוא נראה אם היא תגיע באמת עם אמא. אתם, מהצד שלכם, לא מדברים על זה יותר – ניהלתם איתה מספיק שיחות בנושא".
“הגישה של לקחת את הילדה בכוח לבית הספר לא עובדת, ומהדברים שאתה מספר ניכר שאתם מבינים את זה בעצמכם. כשאתם עובדים בכוח, אתם רק גורמים לילדה הזו להתבצר עוד יותר בכוחניות שלה. זו לא הדרך לילדים של היום ולגישה החינוכית של היום. מצד שני, אי אפשר להיות רכרוכיים ולהשאיר את הילדה בבית – זה לא מה שיעזור".
להבהיר לילדה: להישארות בבית יש מחיר
"אנחנו צריכים למצוא את מה שיגרום לה ללכת לבית הספר. למשל, אתם יכולים להציע לה שאם היא תלך עד סוף השנה בכל יום לבית הספר, בקיץ היא ואמא שלה ייסעו לבד לאיזה מקום שהיא אוהבת, או שהיא תלך לקייטנת סבתא, או שיקנו לה משהו שהיא כבר הרבה זמן רוצה – ככה אתה בעצם מייצר אצלה מוטיבציה".
"אגב, אם הילדה בכל זאת נשארת בבית, אני רוצה שהיא תבין שיש לזה מחיר – תבהירו לה שאם היא לא הולכת לבית הספר, אין לה אפשרות להשתמש בבוקר בטלפון הסלולרי שלה, ואתם לוקחים לה אותו עד הצהריים. ואין טלוויזיה, אפילו לא אינטרנט בטאבלט. מצידי תכבו את הראוטר. היא תלמד להעסיק את עצמה, והיא צריכה לדעת את זה".
“בגלל שתיארת פה כמה מצבים מורכבים, הייתי רוצה לדעת מה יש בליבה של הילדה הצעירה הזו: למה היא מעדיפה להישאר בבית? האם זה קשור לבית הספר? האם היא חוששת ממשהו? בשורה התחתונה אני מציעה לך ולבת הזוג שלך לעשות הדרכת הורים, אפשר אפילו בזום אם אתה נמצא בסבב מילואים נוסף".
"ככה אפשר להבין באמת מה קורה, ואיך אפשר לעזור לילדה הזו, ולהכניס אותה לחוקים של בית, של משפחה, של החברה. ואת זה צריך לעשות מהקל אל הכבד. זאת אומרת, להתחיל דווקא מהתקשורת בבית, מהעניין מול האחים, ואז להמשיך לכל הנושא של בית הספר. יש אפשרות לתת לכם הדרכה מסודרת ולראות מה עובד ומה משפיע על הילדה. תתחילו ללמד אותה שיש פה הורים ואחרים, והיא צריכה ללמוד לשתף פעולה”.