על רקע אירועי חודש הגאווה בתל אביב, מעריב שוחח עם האמן והמלחין, כנען לבקוביץ', שזכה בפרס מלחין בשנה בטקס פרסי ״קיפוד הזהב״ לפני מספר שנים, לקראת השקת האלבום של שירי המחזמר "האחד".
בתקופה האחרונה ניתן להבחין בשלל יוזמות תרבות חדשות שמקודמות על ידי המרכז הגאה, ובתוכן פעילותו של תיאטרון המשולש. בימים אלו אמורה להתקיים הצגה חגיגית של המחזמר ״האחד״, שרץ כבר מעל לשלוש שנים ומספר את סיפורו של אסף – גבר גיי תל אביבי שמנסה למצוא את עצמו לאחר פרידה כואבת. אחרי דרישות רבות מצד הקהל, שחלקו חוזר לצפות במופע שוב ושוב, יוצרי ההצגה עמלו על הפקת אלבום עם שירי המחזמר המקוריים.
איך קורה שלוקח שלוש וחצי שנים להוציא אלבום שירים של הצגה שרצה בהצלחה?
"מאוד רצינו להקליט ולשחרר את השירים באופן מיידי, אבל הפקת אלבום היא משימה רצינית שדורשת המון עבודה של הרבה אנשים. לשמחתנו, הביקוש לשירים תמיד היה שם – אחרי כל הצגה כמעט מישהו שואל איפה אפשר לשמוע את הפסקול. לפני כמה חודשים ניגש אלינו אחד הצופים ושאל שוב למה אין את זה בספוטיפיי. הסברנו לו שחסר לנו תקציב, והוא פשוט הציע לממן את כל ההפקה. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אבל התקדמנו, ואחרי הקלטות מחודשות, עיבודים מורחבים ועריכות מוסיקליות, אנחנו ממש לקראת סיום. זה מאוד מרגש."
איך מגיעים להלחין מוסיקה למחזמר?
״זה היה החלום שלי מגיל קטן ואני מאושר שהוא התגשם, וממשיך להתגשם. בתור ילד אהבתי מאוד מחזות זמר, ותיאטרון בכלל. בגלל שניגנתי פסנתר, במגמות התיאטרון שלמדתי בהן, תמיד היו מושיבים אותי לנגן וללוות סצנות. בהתחלה התבאסתי כי רציתי להיות על הבמה, אבל הבנתי מהר מאוד שאני מצליח לשלב את ההבנה הדרמטית שלי במוסיקה. הרבה מוסיקאים שעובדים בתיאטרון לא מגיעים בהכרח מתיאטרון, אלא יותר ממוסיקה, ואני מרגיש שהחוזקה שלי היא הבנה עמוקה של הז׳אנר ושל האפשרויות הרבות שהוא מציע״.
איך העבודה על האלבום נראתה?
״כל המוסיקה כבר מוכנה אז לא הייתי צריך להלחין דברים חדשים מאפס, אבל יש דברים שחייבים להשתנות במעבר מבמה חיה לשמיעה באוזניות. שיניתי הרמוניות, עיבדתי חלק מהשירים מחדש והקלטתי קולות רקע. יכול להיות שעכשיו אחרי התוספות האלה נשנה גם חלק מהדברים במופעים עצמם. זאת עבודה שדורשת הרבה מאוד הקפדה ופרטים, בעיקר בסגירות האחרונות של המיקס, לשמוע שהבאלאנס מדויק. גדלתי על אלבומים של מחזות זמר, היופי הוא להצליח לאזן בין כל האלמנטים ביחד״.
בכותרת של ההצגה כתוב שהיא "מחזמר הומואי" – מה בעצם הופך אותה לכזו? סטרייטים גם יכולים ליהנות ממנה?
"אני חושב שאם סטרייטים לא היו נהנים ממנה – גם הומואים לא היו. אמנות טובה בעיניי מספרת סיפור אוניברסלי דרך פריזמה ספציפית. ״האחד״ עוסק בשאלות של זהות ונאמנות לעצמך - אלה נושאים שיכולים לדבר לכל אחד. כן, הפריזמה היא קווירית, אבל זה לא מצמצם את התחום אלא דווקא מרחיב אותו. חשוב לנו להציג ייצוגים גאים מורכבים ושונים - ויש לנו מנעד רחב של דמויות על הבמה. יש גם בדיחות פנימיות שמגלות לנו כמה גייז יש בקהל, אבל אנחנו מחבקים באהבה גם את הקהל הסטרייטי – הוא עובר סוג של שיעור מזורז במושגים להט״ביים."
ההצגה עלתה עוד לפני הרפורמה והמלחמה. איך זה השפיע עליה לאורך הזמן?
"תיאטרון הוא דבר חי, דינמי. לא שינינו טקסטים או בדיחות, אבל המשמעות של ההצגה עבורנו – הצוות והקהל – השתנתה מאוד. אחרי 7 באוקטובר עצרנו, כמו כולם. חלק מאיתנו נקראו למילואים. כשהתחלנו לחזור – זה לא היה פשוט בכלל. מחזמר מצחיק, צבעוני, מופרע – באקלים כל כך קשה. עשינו הצגה בערב של התקיפה האיראנית – אזעקות עצרו את המופע באמצע. המציאות באמת 'פולשת' לבמה. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות – לתת אוויר לנשימה בתוך הכאוס הזה".
אתה חתום גם על ההלחנה, גם על העיבוד וגם על היצירה המוזיקלית כולה. זה לא יוצא דופן?
"אני לא יודע כמה זה נפוץ, אבל זה בהחלט אתגר לא קטן. אני כן חושב, למרות הקשיים, שיש ערך רב למוזיקאי שמכיר את כל חלקי היצירה, במיוחד כשמדובר במחזמר – שבו המוזיקה לא נכתבת רק כדי ללוות את הסצנות, אלא היא חלק מהמהלך הדרמטי הכולל. זה דורש המון תחומי ידע, ואני אסיר תודה על הזכות לעבוד עם שותפים מדהימים ומוכשרים, ובראשם הבמאי והמחזאי רום רזניק, ועם צוות רחב של נגנים, סאונדמנים, ואנשים שעוזרים להפוך את החלום הזה למציאות."