ממש בעוד מספר ימים יסיימו תלמידי בית הספר ביסודי, חטיבה ותיכון את שנת הלימודים הנוכחית ומאות אלפי תלמידים יחזרו הביתה להורים עם התעודה ביד.
ההתרגשות של התלמידים מהיציאה לחופש הגדול היא ברורה ומובנת, אך לא כל הילדים מחכים ליום הזה באותה ההרגשה. התעודות שיקבלו יכולות להשפיע על מצב הרוח וההתלהבות ולעיתים גם לצנן אותה. ביום חלוקת התעודות, התלמידים מקבלים משוב על כל השנה שהייתה ובתוכה הציונים, ההערכה הכללית וההתנהגות בתוך מסגרת בית הספר שקיבלו מהמורים וכעת הזמן להציג אותה לנו, ההורים.
מי מאיתנו ההורים לא זוכר היטב את הרגע הזה בתור ילדים... החשש, הציפייה, המתח וההשוואה בין החברים מי קיבל תעודה "טובה" יותר או פחות. כידוע, התעודה וציון הם מדד שנקבע ע"י מערכת החינוך ומראה על התוצאות המצטברות, לעיתים בהערכה מילולית ולעיתים מספרית בהתאם לשכבת הגיל.
העניין הוא שיש לנו בחיים מדדים שונים להצלחה ולא תמיד מה שיופיע באותו מסמך רשמי, יעיד על החוזקות של הילדים או על מידת המסוגלות האמיתית שלו מטעמים שונים ומקשיים רבים שיכולים להופיע בתוך מסגרת לימודית כזו. יש ילדים שיחוו אכזבה ביחס לעצמם או שירגישו דאגה ואף פחד להציג את התעודה להורים שלרוב יקראו ויביעו את דעתם על העניין בצורה של ביקורת. כשילד מרגיש שהוא לא הצליח להביא תוצאות מספקות להורים שלו הוא אף עלול להחביא, להסתיר או לשקר בנוגע לתעודה ולהתקשות להתמודד איתה.
כאן התפקיד ההורי שלנו נכנס לפעולה ואפשר להגיב בצורה מיטיבה כך שהילדים שלנו ילמדו את השיעורים החשובים בהתמודדות עם תסכול, אכזבה, ייאוש וחוסר הצלחה בדרך שתבנה אותם ולא בדרך שתגרום להם לסלוד או להימנע מלימודים. אוסיף שחשוב יותר במהלך כל השנה לנהל שיח מיטיב, פתוח ותומך עם הילדים על כל חוויה שהם עוברים (לימודית או חברתית) ולא רק כשמגיעים לזמן הזה של קבלת התעודות בסוף השנה, שם כבר אין אפשרות לתקן אבל לפחות כן ניתן יהיה להגיע לתובנות מקדמות לקראת השנה החדשה שתבוא.
אז הנה כמה טיפים חשובים שמתחילים קודם כל בכם ובאופי התגובה שלכם:
טיפ ראשון: אל תביעו במילים גדולות ודרמטיות דעתכם על התעודה כגון "מה זה הציונים האלה?", "אני לא מאמין למה שאני קורא" או ביטויים כמו "ילד כמוך יכול הרבה יותר" "חבל שלא הקשבת לי" ועוד משפטים שרק יורידו לילד שגם ככה קשה לו כרגע. במידה ואתם מאוכזבים, תשמרו את זה לעצמכם ותחזירו אל הילד ברפלקציה שאלות שיובילו אותו לחשוב ולהביע רגש ודעה אישית על מה שקיבל. כשנותנים את הבמה לצד השני, קל יותר לשתף ממקום רגוע ואפילו להסיק לבד מסקנות ולקחת אחריות ישירות מהילד. נסו לשאול "מה אתה חושב על התעודה?" "זה משקף בעיניך את היכולות שלך?" "ממה אתה הכי מרוצה?" "מה המקצוע שהכי אהבת ללמוד השנה?" נסו להימנע מהשאלה "למה"? כי היא רק מעכבת וביקורתית. השאלות הכי חשובות מתייחסות לעתיד ולמה אפשר לשפר ולתקן ולא על מה שכבר נעשה, לדוג' "מה יעזור לך להבין את החומר בחשבון טוב יותר?" "מה אתה צריך כדי לתרגל יותר את האנגלית שלך?" "מה תעשה אחרת לפני תקופת מבחנים"? "מה אתה מציע שנעשה בקשר לפער שיש לך ב..?" כמובן ששאילת השאלות היא לא בגדר "חקירה" אלא מתוך סקרנות ורצון להקשיב לצורך של היל ומשם להתקדם לפתרונות.
טיפ שני: תדגישו בפניו את הדברים הטובים שכן הצליח בהם, גם אם מדובר בנושאים שוליים יותר או במילה טובה שהמחנכת כתבה עליו. לא הכל זה ציונים, יש המון מקומות לשאוב מהם גאווה- כמו השתתפות בכיתה, יחס לחברים, נוכחות והתמדה ובכלל עצם הניסיון שהילד למרות שקשה לו התמודד וניגש למבחן, הלך לתגבורים והתאמץ- אלו מדדים חשובים לא פחות שיכולים לתת לילד מוטיבציה גם לאתגרים הבאים. לראות את החיובי ולתת חיזוק על עצם ההשקעה והמאמץ כי הדרך חשובה יותר מהתוצאה.
טיפ שלישי: עודדו את הילדים (גם אלו שהביאו את התעודה הטובה ביותר) בדרך ספציפית ולא כללית ועם התייחסות לתכונות שזיהיתם בהם. עידוד איכותי עוזר לילד להבין את החוזקות שבו ולראות בעין טובה את עצמו ולהצליח לשכפל שוב את אותה תכונה/התנהגות רצויה. עידוד לא איכותי שלא נותן ערך הוא "אלוף" "תותח" "כל הכבוד" "מהמם" "מושלם" "נסיך" "וואו"... במקום זה נסו משפטים כמו "ראיתי שסיימת עד הסוף ולא ויתרת גם כשהיה ארוך וקשה" "זה מעשה ממש חברי ונדיב מצידך" "כמה סבלנות היתה לך" "איזה זיכרון טוב יש לך" "איזו השקעה, אתה מאוד יסודי" "אתה המגשר והמרגיע של הכיתה", "הצלחת לעמוד ביעדים שהצבת לעצמך" "אתה בטח מאוד גאה בעצמך".
טיפ רביעי: תנו להם לראות את החוברות והמחברות שלהם ממש מתחילת השנה ועד לסוף והראו להם פיזית את מגמת השיפור ואת העבודה הקשה שצברו בכוחות עצמם. זה יראה להם בעיניים את הדרך שעשו וייתן להם את ההבנה ותחושת המסוגלות להמשך. זה עובד במיוחד עם ילדים בגיל הצעיר שרק למדו השנה קרוא וכתוב וההתקדמות שלהם בטווח זמן קצר היא משמעותית וניכרת מאוד (כיתות א'-ב').
טיפ חמישי: אל תערכו השוואות בין האחים על התעודות שקיבלו. כל ילד הוא עולם, יש בו חוזקות וחולשות שונות והוא מתמודד באופן שונה עם אתגרים. ההשוואות פוגעות לא רק בילד ה"חלש" יותר בלימודים אלא גם במערכת היחסים עם האח/ות ויוצר תחרות לא בריאה. ההשוואה היא אך ורק בין הילד עצמו לפוטנציאל שלו. זה נכון גם לגבי תאומים שלומדים ממש באותה כיתה. זכרו כי השוואות מורידות את הביטחון העצמי.
טיפ שישי: אל תעמידו לילדים תנאים והתניות בצורת פרסים/עונשים בנוגע לציונים בתעודה. אין קשר בין ציון טוב לקבלת צעצוע חדש על תעודה "טובה" או להחרמת הנייד מהילד כי לא הגיע להישגים כפי שציפו ממנו. זה לא יתרום לשיפור התעודה או למשמעת גבוהה יותר בבית הספר. ככל שתחמירו את התגובה שלכם, ככה הילדים שלכם ימנעו וינסו להסתיר, לשקר ולפחד להודות ולקחת אחריות. בנוסף גם פרסים או ניסיון לשכנע ילד להשקיע לא יחזיק מעמד לאורך זמן ולכן העבודה ההורית היא על מתן הערכים ואכיפה של הכללים ולא לשחד או לשדל באמצעות מתנות.
טיפ אחרון: תזכרו שהתעודה היא לא בשבילכם ההורים. המטרה היא לא לשמח/לרצות או ללמוד למענכם. לכן אל תתייחסו באופן כל כך אישי למצב הלימודי של הילד והראו לו כל הזמן את המטרה האמיתית של הצלחה בתחום הלימודי והסבירו את הסיבות והערך שיש ללמידה בשבילו ולמענו. לא רק כדי שיתקבל אח"כ למקום טוב או יגיע לתפקידים גבוהים בצבא, אלא ממש לפרט מה זה תורם לדעת נושאים חשובים כמו מדעים, טבע, שפה נוספת, ידיעת הארץ, היסטוריה וכו'. בדקו איתם מה התחומים שיותר מעניינים אותם ומשם תגיע גם ההצלחה לאורך זמן.
לסיום: זכרו שתעודות מצטיינות מעולם לא הבטיחו חיים מאושרים ומוצלחים יותר ולא בהכרח אלו שמתקשים בביה"ס לא יצליחו בתחומי החיים הבוגרים. נסו לחשוב על אנשים שאתם מכירים מהעבר וגם על מפורסמים שהגיעו להשיגים במגוון תחומים למרות שאפילו לא סיימו עם תעודת בגרות.
בנוסף, אם אתם מזהים קושי אמיתי כמו קשב וריכוז, בעיה דידקטית כלשהי או קושי רגשי/חברתי בכיתה, אל תתעלמו ותחכו. הקיץ הוא זמן טוב להתחיל לקבל עזרה של אנשי מקצוע ולהתחיל תהליך תומך כהכנה וחיזוק גם לשנה הבאה וזו שאחריה.
שיהיה לכולנו סוף שנה פורה וחופש גדול מהנה ומעשיר.
הכותבת היא מאמנת אישית, מדריכת הורים ואמא ל-5 ילדים ש-4 מהם יחזרו עם תעודה ביד בשבוע הקרוב