"חשוב לראות אם כשאתה מרגיש את דפיקות הלב המהירות הדופק שלך אכן מהיר, או שהוא בקצב טוב ואתה פשוט מרגיש אותו, ולכן מתלונן על פעימות הלב. לא פעם אנחנו מגלים שדופק מורגש הוא בקצב סדיר. וזה יכול להיות קשור גם לסטרס או למתח. ייתכן שאתה מתמודד עם חרדה מסממנים גופניים. אז, בכל פעם שאתה מרגיש את הדופק שלך, גם אם הוא סדיר – אתה מגיב אליו בלחץ. אולי כדאי לקחת משהו להרגעה לתקופה מסוימת ולראות אחרי כחודש אם אתה מרגיש טוב יותר".
"הדבר הנוסף שיכול להקל את התחושות שאת חווה הוא שימוש בתרופות ממשפחת ה־SSRI, נוגדי הדיכאון. למה? לא כי אני חושב שאת בדיכאון, אלא כי אני רוצה להעלות לך את רמות הדופמין והסרוטונין. יש מנגנונים מוחיים לבקרת כאב, והמנגנונים האלה עובדים על כל מיני מתווכים עצביים – חלק גדול מהתרופות נגד דיכאון מגבירות את פעולתם ואז הדבר יכול להקל את התחושות שאת חווה. נכון שזה לא יעלים את הכאב, אבל זה בהחלט ישפר את המצב. בנוסף, אני ממליץ על פעילות גופנית מתאימה – בניית תוכנית אימון מסודרת המותאמת למצב שלך. הכל צריך להיעשות בצורה עדינה ואיטית ובהתאם ליכולת אחרי התאונה. למשל, להתחיל מתוכנית שמותאמת לאישה בת 80 ואחרי כשלושה חודשים להעלות את הרמה מעט, לאימונים המתאימים לגיל 75. אם תתמידי בזה כמו שצריך, תוכלי להגיע לשיפור".
"אם הוא ישן עם מזגן חשוב שתדעו שהמזגן מייבש את ריריות האף, ולכן ההמלצה היא לשים בחדר מכשיר אדים קרים או אפילו סדינים רטובים שיעלו את אחוז הלחות, ובכך ימנעו את היובש. אפשרות נוספת היא למרוח בתוך הנחיר סוג של וזלין או משחה מיוחדת לאף. לפי מה שאת מתארת, כל המערכת הלימפטית שלו מלאה וגדושה, וברגע שיבצעו את הניתוח הוא יצליח לנשום בקלות. אם את מעוניינת, תמיד תוכלי לפנות למנהל מחלקת אף־אוזן־גרון בבית חולים אחר, ולקבל חוות דעת נוספת. עדיין, חשוב לי להדגיש שוב את החשיבות של העשרת האוויר בחדר בלחות, כדי שהרירית באף של הילד לא תתייבש ותתפקע. זכרי שלפעמים הוא יכול לגרד באף, גם תוך כדי שינה, ובלי לשים לב להתחיל לדמם".